בתואר שלי בסוציולוגיה התחברתי למשך שנה אחת עם סטודנטית מואדי ג'וז. ישבתי איתה בבית קפה במזרח העיר ללמוד למבחן וכשרציתי לבקש קפה שאלתי אותה אם ללכת לבקש "ווחד קאהוה". "לא, ווחד קפוצ'ינו" היא ענתה.
יום אחד היא הביאה לאוניברסיטה לחמניות שאמא שלה הכינה, והן היו מדהימות. היה בהן זעתר טרי וגבינה שלא אכלתי אף פעם. כששאלתי אותה איזו גבינה זו, היא אמרה פשוט "גבינה".
יש גבינה ערבית שנקראת ג'יבנה. זאת הגרסה המקומית של חלומי: גבינה קשה, מלוחה שאפשר לטגן בלי שהיא תימס. אפשר למצוא אותה בכל שוק עם ריכוז ערבי, ושווה לשאול עליה במעדניות של יהודים. במקור, כנאפה לא ממש הכינו ממוצרלה, אלא מג'יבנה לא מלוחה. לפעמים היא מלוחה באופן כמעט בלתי-אכיל, אז כדאי להחליף את מי המלח שהיא נמצאת בהם – במים רגילים. זה משפר את המליחות.
מצרכים
קילו קמח
כף מלח
2 כפות סוכר
כפית וחצי שמרים יבשים
שמן זית
כמה זעתר שרוצה, רצוי עלי זעתר טריים ולא אבקה
ג'יבנה (אפשר להחליף בחלומי או ברינזה
מערבבים, מוסיפים כוס שמן זית וחצי כוס עד כוס מים עד שהבצק גמיש, מתפיחים שעה,
מוסיפים את הגבינה אופה עלל 180 עד שיפה.
