נוודים דיגיטליים בדניה, חיפה

לא בטוחים מה קורה פה? תתחילו לקרוא מפה ואז תחזרו: נוודים דיגיטליים, מבוא

הלוקיישן

דירת שותפים ישנה, או יותר נכון וילת שותפים ישנה בשכונת דניה בחיפה, על ראש הכרמל. 6 חדרים, חצר קדמית ואחורית. עידן ואני סיבלטנו את יחידת ההורים של הוילה, אחרי שחבר של עידן עבר לגור עם בת הזוג שלו ופינה את החדר לפני תום החוזה.

הגעה: ללא רכב פרטי, אז רכבת ומשם אוטובוס או שניים, תלוי כמה אתם אוהבים עליות.

מי איתנו: שני שותפים ושותפה, סבסטיאן הארנב ושותפה נוספת שהיתה במרכז

מתי: חצי שבוע בסוף אוגוסט 2021

פינת העבודה

אני אוהבת ארבעה קירות ושולחן. תמונות של לפטופים על סף בריכה? נורא בעיני. לא מבינה איך אפשר לעבוד ככה. תפסתי ספוט על הרבע משולחן העבודה שהיה פנוי.

נוף: מאחורי קיר בחיפוי עץ, מולי נוף פנורמי לבית ולחצר, במיוחד למטבח ולפינת הישיבה בסלון.

לוגיסטיקה

אוכל: דירת שותפים, אנחנו צריכים לדאוג לאוכל של עצמנו. חשבנו להזמין מהסופר ושיגיע לשם ביום שאנחנו מגיעים ואז הבנו שהשהייה קצרה מדי. עידן חירף נפשו במורד ההר ואז במעלה ההר לעשות קניות מהסופר. בערב אחר עידן רצה להזמין משהו, וההזמנה מהעיר התחתית עלתה אקסטרה כסף. זה המחיר של שכונה שקטה ופרברית.

שונות: עידן סובל כשיש אבק, אני סובלת ממיגרנות. כל החופשה הייתי על סף מיגרנה, וגם אורך הציפורניים שלי הציק לי. הפקת לקחים ליעד הבא: לארוז תיק תרופות קטן. זילרג'י לעידן, אמיטרקס לי, קוצץ ציפורניים ומספריים, כדור לכאבי מחזור, ספריי נגד יתושים ועוד דברים קטנים שטוב שיש. הבעיה שאם אנחנו הולכים לחיות על תיקי גב למשך תקופה, צריך להיות כמה שיותר חסכוניים במקום. מצד שני אלו דברים קטנים, וכשיש אותם זה משפר דרמטית את איכות החיים.

טיולים

עידן ואני לא אוהבים טבע. טיול בטבע מבחינתי הוא עונש. את הטבע שלי אני אוהבת מהמרפסת. לכן יום אחד הוקדש לטיול בעיר התחתית כולל סיור פרטי במעון הלב הקדוש, שלקוח שלי עובד בו. דניה עצמה הררית בטירוף ולצאת מהבית היה מבחינתנו תיק. אפילו הליכה למכולת הייתה כרוכה בטיפוס אינטנסיבי, ועידן המסכן שהתנדב לעשות את זה חזר הביתה מזיע ומתנשף, ולא ממשקל השקיות.

זה גם אומר שטיול רגלי בערב כדי להנות מהנוף או מהוילות המגניבות לא באמת בא בחשבון מבחינתנו. גם בהליכה לאוטובוס שקח אותנו לעיר התחתית, 20 דקות כי לא רציני אוטובוס-לאוטובוס, קיללתי את עידן קצת. וזה עוד לפני אוטובוס של שעה מהיציאה מהשכונה במורד ההר. את החזור כבר עשינו בתיקתק, גם אם זה דרש להמתין לו חצי שעה.

נוודים דיגיטליים בדניה

אני אוהבת את חיפה עוד מאז שחייתי על קו רמת גן-חיפה. פעם בשבוע בערך הייתי נוסעת לחבר שלי דאז שהיה עתודאי בטכניון וגר בנווה שאנן. דניה יפיפיה. בכלל חיפה מזכירה מאוד את ירושלים אהובתי עם ההר, האופי, העברית והערבית ברחובות, הטבע העירוני ולא מעט בתים מאבן הירושלמית. לוילות בדניה יש אופי ומרפסות לרוב. מושבים ושכונות וילות אחרות שראיתי בזכרון יעקב, רמת גן או הרצליה פיתוח, היו קצת יותר שבלוניות. או שאולי פשוט יש לי חולשה למרפסות הרחבות ולנוף המהמם של ההר, העמק והים.

חבר של עידן כתב שהוא מסבלט ועידן ואני יצאנו לפיילוט: שני עד חמישי בחיפה. הבית שבו היינו הוא בית ישן (אבל עם סטייל). פעם אחת שמתי את הברז על המים החמים והם יצאו חומים מחלודה. רק חצי שעה אחר כך, הבריטה הצליחה להציל אותם קצת. כמעט כל ערב עידן ישב עם בני הבית למשחק קטאן. אני לעומת זאת ניסיתי לעבוד. "נוודים דיגיטליים" זה אחלה, אבל בסוף באנו לעבוד.

קשה לעבוד עם נוף לסלון וכשיש שותפים, וכשאין לי את השקט שלי עם דלת סגורה, וגם ככה להתרגל למקום חדש זה קשה. האמת? רציתי הביתה. לא פיילוט מבטיח. אולי זאת דירת השותפים, אולי פרק הזמן הקצר, אולי הלחץ מזה שעוד מעט לא יהיה לי בית.

לסיכום

שכונה יפיפיה שמצריכה סיבולת לב-ריאה ושרירי רגליים. לעבוד מאופן-ספייס, או מטבח/סלון של דירת שותפים לא הוכיח את עצמו. וקשה להתרגל לדברים אחרים.