לחיים עם הפרעת קשב יש אתגרים.
אין לי תפיסת זמן נורמלית. אני עובדת עם מליוני שעונים מעוררים כדי לעמוד בזמנים. לכתוב ביומן לא עוזר, כי אני שוכחת שיש לי בכלל יומן.
אם משהו לא נותן לי דופאמין – המוח שלי לא נותן לי לעשות אותו. זה לא משנה כמה אני אנסה, או כמה אני אצעק על עצמי שאני עצלנית. נאדה.
כדי להרגיע את עצמי, הידיים שלי חייבות לגעת במשהו. זה לרוב השיער, או דפים, או השולחן בעבודה שלי. ואני הורסת אותם בלי לשים לב. אני לא שולטת בזה.
אני לא יכולה לקיים שיחות ארוכות עם אנשים. אחרי שתי דקות אני לא מקשיבה להם, בעיקר אם זה לא מעניין אותי. אם משהו כן מעניין אותי – זה הופך לאובססיה. אני נכנסת להיפרפוקוס. אני לא שומעת, לא רואה. כולם מתים מבחינתי, אני רואה רק את הדבר שמעניין אותי.
כל הילדות שלי קראו לי עצלנית, פוטנציאל מבוזבז, מוח לא מנוצל. שנאתי את בית הספר. קיבלתי ציונים גבוהים בהכל אבל לא למדתי בכלל. אבא שלי לא האמין בהפרעות קשב, והוא הכניס לי לראש חזק שאני פשוט עצלנית, ואם ארצה מספיק חזק – אצליח
. זה כמובן לא נכון, כי לא משנה כמה חזק רציתי, המוח שלי מילולית עוצר בעדי. אני נלחמת נגד המוח של עצמי רוב הזמן. עם השנים מצאתי דרכי התמודדות עם ADHD. חלקם מוכרים, חלקם לא כל כך.
דרכי התמודדות עם ADHD
- הדבר שהכי עזר לי זה לקבל את האבחנה הזאת. לדעת שאני לא לבד, ושאני לא עצלנית – אני פשוט צריכה לעבוד אחרת משאר האנשים.
2. תקשרו הרגלים חשובים לדברים שאתם עושים ממילא. הכלל הוא: אם אני לא רואה משהו, הוא לא קיים מבחינתי, ולכן אני חייבת לראות את הדברים. אני לא זוכרת איזה בגדים יש לי בארון, או מה יש לי במקרר, רוב הזמן. שוכחים לקחת כדורים? שימו אותם ליד מברשת השיניים, או תדביקו על המקרר. שוכחים לשתות מים? שימו בקבוק בכל חדר. מספרי הציפורניים שלי נמצאים בסלון, על השיש, וגם שאר הדברים הקטנים שלרוב שוכחים היכן הם – אני תמיד שמה אותם במקום שאני רואה. שימו דברים איפה שאתם רואים אותם.
3. טוש מחיק ליד המראה הגדולה בבית שלכם, לוח מחיק על המקרר – אני מציירת וכותבת על המראה ועל הלוח (בבית החדש אין לי עדיין וזה מאד חסר) כדי שדברים יהיו לי מול העיניים.
4. Body doubling: אם עוד מישהו עושה לידך את אותה מטלה, זה אפשרי פתאום. עובדים מהבית? לכו לעבוד עם חבר במקום שקט אחר. רוצים לקפל כביסה? שמישהו ישב לידכם. פשוט עוד נוכחות של עוד בנאדם. בום.
5. Momentum riding: מתחילים במשהו שנותן דופאמין, למשל צפייה בפרק מסדרה אהובה, ולפני שהפרק נגמר מתחילים לבצע את המטלה – למשל שליחת מיילים, ב"רכיבה" על גל הדופאמין שקיבלנו.
6. Dopamine substitutes: לזרוק את הפח לא נותן לי דופאמין. לשמוע שירים כן (אגב, זה נכון בכללי, לכן מוזיקה עוזרת להרבה אנשים לעבוד), אז יש לי שיר אהוב שאני שומעת רק כשאני זורקת את הפח או מנקה את הבית. כלומר, המטלה כן נותנת לי דופאמין, פשוט מהשיר שאני שומעת במהלכה.
7. חלבונים על הבוקר, לפני הקפה. עדיף בחצי השעה הראשונה אחרי שקמים. אני פשוט שותה משקה חלבון של תנובה, זה טעים וזה חלבוני וזה משביע.
8. להפחית סוכרררררר: פשוט תיפטרו ממנו
9. קפה ועוד קפה ועוד קפה למרות שאם יש לכם הפרעת קשב יש מצב שזה ירדים אתכם מרוב שזה מרגיע
10.ספורט על הבוקר: אני לא עושה את זה אבל זה ממש ממש אמור לסייע ביצירת איזון כימי במוח לאורך זמן.
11. אל תפחדו מתרופות. יש המון סוגים ולא כולם ריטלין. תנסו. זה ישנה לכם את החיים
12. אל תעשו דברים ברגע שאתם חושבים עליהם. תחכו קצת עם החלטות או דחפים. רוצים לקנות טלוויזיה גדולה עכשיו עכשיו? חכו יומיים.
13. תכירו בזה שאתם לא כל-יכולים. אל תצפו מעצמכם לעשות דברים כמו אחרים, כי אתם עצמכם לא כמו אחרים. תעמידו לעצמכם יעדים ברי השגה.
14. לשבור לחתיכות קטנות: אל תסתכלו על משימות גדולות מידי. זה משתק. זה נראה כמו הר. תחתכו כל דבר גדול למשימות קטנטנות של גג שעה. "אני רוצה לעשות תואר" זה יותר מידי גדול. נסו, "היום במשך שעה אברר על תארים רלוונטיים. מחר במשך שעה אברר על דרישות סף. מחרתיים במשך שעה אבדוק איך אני יכולה לעמוד בדרישות האלו.
לקריאה נוספת:
שרה פלדמן
שרה פלדמן היא מופרעת קשב, מנהלת שיווק, ולא חודלת קשקשת ברשת
