איך חוזרים לחיות אחרי אובדן שמרסק את הקיום?
דייויד זימר הוא פרופסור לספרות שהתנתק מהעולם אחרי שאיבד את אשתו ובניו בתאונת מטוס. מאז הוא עצר את החיים שלו. שחקן בסרט אילם ישן מצחיק אותו לראשונה מאז המוות. כשהוא מגלה שהשחקן, הקטור מאן, נעלם חודשיים אחרי צאת סרטו האחרון, הוא בורח לצפייה בכל סרטיו וכתיבת ספר אקדמי על אותו שחקן נשכח. כשהוא צולל לתוך הפרויקט הבא שלו הוא מקבל הזמנה דחופה לפגוש את אותו שחקן ולהיות עד.
האם הקטור מאן עוד חי? למה הוא נעלם? ואיך אפשר לחזור לחיות אחרי שאיבדת טעם?
ספר האשליות מאת פול אוסטר
סוגה: רומן פסיכולוגי, תעלומה
ספר האשליות הוא ספר על התמודדות עם אבל, גיבורים כאובים שגזרו על עצמם ריחוק ומענישים את עצמם, על החיים שלוחצים עליך לחזור אליהם על כרחך, ועל הבחירה לחזור לחיים.
הפגישה אצל הפסיכיאטר (ברבע הראשון של הספר) היא ניתוח פסיכולוגי קצרצר ומינימליסטי, והוא כל כך יפה ובול בפוני שקראתי אותו כמה פעמים.
זה ספר שאפשר לקרוא אותו ולהישאר צמודים לעלילה ולתעלומה, אבל אוסטרמזכיר כל הזמן שיש עוד רובד. כשהגיבור מתאר ומנתח את הסרטים של מאן הוא מספר לא רק מה קורה בהם אלא מה המסר. הוא משווה בינו לבין מאן. אוסטר לא מחכה שנקרא מאמר או נדבר עליו בבוק קלאב וננתח את קווי הדמיון בין הגיבורים, הוא עושה את זה בשבילנו. והאמת? אני אוהבת את זה.
אוסטר משתמש בתעלומה של השחקן הנעלם כמטפורה לשאלה הגדולה יותר – איך אנשים מתמודדים עם הכאב הבלתי נסבל של החיים, ומה גורם להם לבחור לחזור אליהם למרות הכל.
אוסטר יודע לכתוב דמויות עם חור בלב והוא שבר אותי עם מר ורטיגו. לקח לי יותר מעשור לנסות ספר אחר שלו. הספר מתאר עולם רגשי בצורה לא מייגעת, עם תעלומות לאורך הדרך. הראשונה שבהן היא מי הוא מאן הזה, השניה לאן הוא נעלם ולמה. והתעלומות לא נעצרות שם.
זה סיפור (לא מאוד אופטימי, למען ההגינות) על אנשים שברחו מהעולם על חזרה לחיים.
