בעת כתיבת פוסט זה, אני קצת אחרי מעבר דירה. טיילתי כמה חודשים טובים ולא היה לי בית, אז אין דבר שאומר "עכשיו זה בית" יותר מלגדל צמחים.
חוץ מעציצים, אחד הצמחים שהחלטתי לגדל הוא פטריות. פטריות הן החייזרים של הטבע. הגידול שלהן יכול להיות מורכב ולכלול ליקוט, הוצאת חלק מהבפנוכו לטובת יצירת תרביות; אז בישול של מצע והדבקת המצע בנבגים. אבל זה גם יכול להיות גינון לעצלנים.
גידול פטריות מערכה
מייסיליום (בעברית: "תפטיר", ה"שורש" הלבן של הפטריות, החלק שממש לא אוכלים) היא חברה ישראלית שמוכרת ערכות מוכנות לגידול פטריות בבית. הכל כבר שם: מצע, קופסה, אפילו בקבוקון פלסטיק לריסוס במים כדי לשמור על לחות. אני קניתי את הערכות באתר שלהם.
הם לא החברה היחידה שמוכרת פטריות, אבל הם הכי מוכרים. חוץ מהם בארץ אני מכירה גם את מיקוטופיה (אותם מחירים, אותן ערכות אבל למיקוטופיה יש גם דברים מתקדמים יותר אחרי שהבנתם את הקטע של הערכה ואתם רוצים לבד).
הפטריות הכי נפוצות לגידול ביתי מתוך ערכה (ולא רק בישראל, אלא גם בסרטוני פטריות אמריקאיים שראיתי) הן פטריות צדף, שנקראות גם פטריות אויסטר. עוד על גידול ביתי של פטריות אויסטר – בסוף המאמר.
זה לא מוצר מדף שאפשר לאחסן מלא זמן, אלא יצור חי. לחברה לוקח 10-14 יום להביא לכם את הפטריות. אני גרה בירוחם, ואם הם שולחים לשם – הם כנראה באמת שולחים לכל הארץ.
יום 1:
קיבלנו עידן ואני את הערכה הביתה. חרצתי X עם מספריים בניילון כמו שהם מבקשים וריססתי בספריי שתהיה לחות.
הם מציעים פעמיים ביום (בוקר וערב), אנחנו גרים במדבר איפה שאין לחות אז אני מרשה לעצמי לרסס גם 3-4 פעמים.
יום 1 היה יום רביעי. ביום 2, יום חמישי, נסענו בערב לשבת וחזרנו רק במוצש. אז השפרצנו מלא מים לאורך חמישי, בידיעה שנחזור רק מאוחר במוצש.
יום 4
חזרנו במוצש בתשע וחצי בערב, אחרי יומיים בלי שהוספנו לחות. התמונה הזאת צולמה שעתיים אחרי שחזרנו. יש כבר התחלה של פטריות. זה נראה כמו משהו שאלמלא הייתי יודעת שיסתיימו באוכל שאני אוהבת, הייתי זורקת לפח. גננים אוהבים להתייחס לפטריות כאל קסם, אבל האמת שהנקודות הלבנות והבולטות האלו מכוערות, מפחידות ומזכירות לי מצבים רפואיים גרועים.
יום 5
אחה"צ (או ערב, כי מחשיך כבר ב-5) צילמתי שוב. זה כבר נראה פחות כמו דלקת ויותר מתחיל לקבל צורה של פטריה. כמו שאפשר לקרוא על הערכה, הערכה שקניתי אמורה להיות של פטריות צדף ורודות.
הבטיחו שכשהפטריות גדלות הן נראות כמו ראשי סיכה בורוד חזק. אפשר לראות מהתמונות שאין שום דבר ורוד בתהליך. או בגלל טעות באריזה או בגלל שזה עמוק מדי לתוך החורף ופטריות הצדך הורודות רגישות לקור הביאו לי במקום – את פטריות הצדף הרגילות.
יום 6
מ"מלחיץ ומכוער" זה הפך למגניב. הפטריות התחילו לצאת מהקופסה, ואפשר לשים לב בצד שמאל למעלה בערכה שיש עוד צביר פטריות קטן.
בערב ראשי הפטריה התחילו להשתטח ולקבל צורה של ראש פטרייה. כמובן: ממשיכים 3-4 ריסוסים ביום. בכל זאת, במדבר אין לחות.
יום 7
ביום השישי, בלילה, ראשי הפטריה כבר היו שטוחים. ביום השביעי מאז שקנינו את ערכת גידול הפטריות, הפטריה כמעט קיבלה את הצורה הסופית שלה. עוד יש לה קצת לאן לגדול, ולקבל קצת סלסולים בקצוות, אבל זאת הצורה.
יום 8:
כמו שאפשר לראות בתמונה למעלה, בבוקר הפטריות היו עצומות. הן נתנו קפיצה מטורללת, וכבר נראה שהגיע הזמן לקטוף אותן. בדיעבד, אולי קטפנו מוקדם מדי והיינו צריכים לחכות יום.
כך או כך, בערב נאגלה ראשונה של הפטריות נקטפה!
ימים 8-14
אחרי שקטפנו את הפטריות, הערכה היתה עצובה. קצצנו את הגדם כמה שיותר קרוב למצע הגידול, ריססנו במלא מים והמתנו.
ימים 15-16
ביום ה-15, יום רביעי שבועיים אחרי שקיבלנו את הערכה, ראינו שפטריות מתחילות לצאת.
בפעם הראשונה הן יצאו מהמרכז, הפעם הן יצאו מהצדדים:
יום 17
הנאגלה (פלאש) השנייה היתה פחות גדולה. ככה זה עובד בטבע.
יום 21
מה עשינו עם הפטריות?
עם הפטריות עשינו שני דברים:
טיגנתי ארבע פטריות (ראשים, לא גזע) על מחבת, כדי לתת לטעם של הפטריה לבלוט.
אח"כ הכנתי ריזוטו לשנינו. את הריזוטו חיזקתי בפורטובלו מהמקרר ובדיעבד הייתי צריכה להוסיף להן אבקת פטריות.
ואיך הטעם?
הטעם עצמו לא משהו. סתמי וקצת מאכזב. אם רוצים פטריית מאכל שווה – אפשר בכיף להישאר עם פורטובלו ושמפניון. לפטריות האלה לא היה טעם פטרייתי חזק או ארומה חזקה. הטעם של פטריות צדף הוא כאילו מישהו לקח פטרייה, דילל את הטעם, דילל שוב, ואז דילל עוד קצת. בהתחלה חשבתי שאולי משהו לא היה לא טוב בתהליך, אבל בדיעבד התפקסתי על זה שלזנים שונים יש טעמים שונים, ושבאמת לזן הזה יש טעם פחות חזק.
מצד שני – המרקם שלה מגניב. אפשר לחתוך אותה קטן ואחרי אידוי מקבלים ביס נגיס וכיפי. מגדלי פטריות משתמשים בה כתחליף פופולרי לבייקון (מסתבר) אחרי טיגון ופפריקה מעושנת.
זה כנראה יותר דומה לטופו, שקונים בשביל המרקם והתפקיד במנה ופחות בשביל הטעם. במקרה של גידול פטריות צדף, הכיף האמיתי היה הגידול, והאכילה היתה בונוס.
אז למה לגדל פטריות צדף בבית?
למה לגדל פטריות בבית זאת שאלה בפני עצמה.
התשובה שלי, בקצרה, היא גידול פטריות ביתי הוא מלהיב, כיף לראות אותן גדלות ואז לאכול מהן. זה גם פתח לי צוהר לגידול פטריות ביתי, וצברתי קילומטראז' בסרטוני יוטיוב בנושא. אבל זה בלוג אוכל, לא בלוג גינון או פטריות, אז אני לא אתפזר מדי.
למה דווקא פטריות צדף? כי זה קל. פטריות כמו שמפיניון, פורטובלו, שיטקי, שימג'י וכולי – צריכות תנאים מבוקרים יותר כדי לגדול. אחוזי לחות מסוימים, תאורה, בית הוא לא סביבה מבוקרת שיכולה לתת להם את זה. פטריות צדף קלות לגידול ולא צריכות תנאים עד כדי כך מבוקרים. כמה שפריצים של לחות על מצע בשקית ויש לנו את זה.
