אני אוהבת נרות ריחניים, במיוחד בחורף. אני מדליקה בחדר העבודה שלי ונהיה לי יותר נחמד. והיפה הוא שקל להכין כאלה בבית.
היתרונות המרכזיים: זה זול, זה אקולוגי וזאת פעילות שכיף לעשות עם ילדים. היא נעשית פופולרית במיוחד לקראת חנוכה.
הערות (לא חובה, אפשר לדלג)
שעווה: אפשר לקנות שעווה מוכנה, אבל אני כבר למדתי לאסוף ולשמור סופים של נרות כדי להשתמש בהם ולהכין את הנרות שלי. קצת סופים של שלהבונים (נרות שבת) ובעיקר סופים של נרות צבעוניים, ריחניים ומעניינים יותר. אני ממיסה ביחד כאלה שהצבע שלהם קשור, כדי לקבל צבע אחר ומעניין. אם יש דברים לא קשורים – ממיסה בנאגלות נפרדות, לנרות אחרים או שכבות אחרות בנר.
כלי לנרות: אני משתמשת בצנצנות. גם ככה יש לי לא מעט מהן.
אפשר לשים בתוך קליפות של פירות הדר חתוכים ומרוקנים.
פעם הכנתי נר שכבות צבעוני בתוך קרטון חלב. גזרתי לו את הראש. מילאתי שכבה, חיכיתי שיתייבש, הוספתי שכבה בצבע אחר, חיכיתי שיתייבש וכו' – ואחרי שהכל התייבש לגמרי גזרתי את הקרטון והנר נשאר.
וכן, אפשר לקנות כלים מסיליקון, אבל כל המטרה היא להשתמש בכמה שיותר ממה שכבר יש בבית.
ואם אתם מוטרדים שהנר ימס עמוק מדי והיד כבר לא מגיעה להדליק – אני משתמשת בגפרור ארוך או בנר שנשאר מחנוכה כדי להדליק נר אחר, ולרגע מרגישה בטירה ויקטוריאנית.
פתילות: זה הדבר היחיד שהייתי צריכה לקנות. בחנות היצירה הקרובה למקום מגוריכם. לקראת חנוכה בטח מחזיקים כאלה, אבל יש מצב טוב שגם בלי קשר לחנוכה יהיה להם. אופציה נוספת: להזמין אונליין באיזה עליאקספרס או Temu. רק תיזהרו.
ריח: מטפטפת מבקבוקוני שמן אתרי ריחני. אני צריכה לנסות דרכים אחרות כמו להוסיף גבעולי רוזמרין מיובשים, או להמיס את השעווה עם קפה לנר בריח קפה ולראות מה יקרה.
ערכה: אפשר לקנות ערכה. אני לא נגד. אני חובבת גדולה של שמשוב (reuse) ושל ניצול של מה שכבר יש בבית. אבל באינטרנט אפשר לקנות בזול כלי סיליקון לנרות, ופתילות, ושעווה. אני לא חובבת של קניית חומרי גלם לא-מתכלים עבור תחביב שאתם מתחילים בו – ובעד להתחיל ממה שיש בבית. ואם משתמשים במה שיש בבית – זה אפילו יותר זול.
מה צריך כדי להכין נרות בבית
- שעווה: או קנויה או סופי נרות
- כלי לנרות, במקרה שלי אני משתמשת בצנצנות.
- פתילות לנרות. זה הדבר היחיד שקניתי במיוחד.
- אטב כביסה להחזיק את הפתילה שלא תברח
- בונוס: שמן ריחני
- 2 כלים לבן מארי: סיר קטן, ועוד כלי נוסף כמו צנצנת או כלי חרס להמיס בתוככם את השעווה
התהליך
1. ממיסים את השעווה בבן מארי על אש קטנה. כדאי לערבב טיפה כדי לראות שהכל נמס.
2. מכינים את הכלי: בזמן שהשעווה נמסה, מניחים פתיל בתוך צנצנת ומייצבים עם אטב. מציעה לשים על נייר כסף או נייר אפיה, כי אם נשפך על השיש – מעצבן לנקות. אחרי שצילמתי את הכלי, הנחתי אותו על נייר כסף.
3. זמן למזוג: כשהשעווה נמסה לגמרי, אם אתם מוסיפים שמן ריחני – טפטפו כמה טיפות של שמן לפני המזיגה.
אני מזכירה שעדיף לשים את הכלי על נייר כסף או נייר אפיה.
לטובת המזיגה, כדאי להחזיק את הכלי במגבת, כי חם.
4: גוזרים את הפתיל: כשהשעווה מתייצבת, גוזרים את הפתיל לגובה הרצוי.
אם קניתם פתיל ארוך, אני משתמשת במה שנגזר עבור נר נוסף.
בסוף התהליך יש לכם נר חתיך ומשמח לבית. כדאי לזכור שכשהנר מתייבש הצבע נהיה בהיר יותר.
הבליטות בראש הנר הורוד זה כי אני גאון והוספתי עוד טיפ-טיפה שעווה מהנר שהצלחתי לחלץ ושמתי בכלי. זה עוד קצת שעווה, אבל לא מצטלם מדהים.
שקע ליד הפתיל: כשהנר מתייצב, מצב טוב שיהיה לכם שקע קטן ליד הפתיל. זה קורה כי השעווה היתה חמה מדי (לידיעתי זה מעל 71 מעלות צלזיוס).
אפשר לפתור את זה עם בדיקת טמפרטורת השעווה ולמזוג אותה רק כשהיא ב-71 מעלות. אפשר לבדוק מה הטמפרטורה שלה באמצעות מדחום דיגיטלי ("מדחום ממתקים"). אני לא הולכת להחזיק כזה במטבח לפעמים הבודדות שמכינה נרות. אם יש לכם – לכו על זה.
לי זה לא מספיק מפריע, ואחרי שמדליקים אותו פעם אחת ונותנים לו לבעור קצת בכל מקרה יש שקע בנר. אז נו שוין.
