דובאי היא חלק מאיחוד האמירויות הערביות. לצידה באיחוד יש 6 אמירויות נוספות שהמפורסמת ביניהן היא אבו-דאבי. בראש כל אמירות עומד, ובכן, אמיר (שייח').
עם חתימת הסכמי אברהם בספטמבר 2020, דובאי נגלתה לישראלים. לפי דוח של רשות שדות התעופה, בדצמבר 2020, 3 חודשים אחרי חתימת ההסכמים ובעיצומה של מגיפה עולמית כשישראלים רבים לא טסו – 66 אלף ישראלים טסו לאיחוד האמירויות.
דובאי היא לא רק יעד תיירותי. היא הבירה העסקית של העולם הערבי, ומעודדת באופן פעיל השקעות ועסקים בשטחה כדי לחזק את מעמדה אפילו יותר.
ההיסטוריה העסקית של דובאי
ההיסטוריה של דובאי כמרכז העסקים שהיא היום – קצרה מאוד במונחים היסטוריים. באמצע שנות השישים נבנה שדה התעופה הבינלאומי של דובאי, ב-1979 נחנך גורד השחקים הראשון שלה .
דובאי היתה קבוצה של כפרי דייגים עם סך הכל 20,000 תושבים. בערך בגודל של שוהם או אריאל. את הפרנסה שלהם (ושל אבו דאבי) הם מצאו בדיג פנינים ומסחר בהן. בתקופה הזאת הם היו "מדינת חסות" של בריטניה, שנעזרה בדובאי, יחד עם 6 האמירויות הנוספות, ליצירת שקט יחסי במפרץ הפרסי.
הפנינים פרנסו את דובאי יפה עד שהעולם עבר לפנינים "מתורבתות" (סינתטיות) תוצרת אסיה בשנות ה-20 וה-30. זה פתח את השוק – ופגע בעסקי הפנינים של דובאי. עד סוף שנות ה-30 תעשיית הפנינים של דובאי הפסיקה להוות מקור פרנסה עבור האזרחים. במקביל, המשבר הכלכלי של שנות ה-30 ברחבי העולם ("השפל הגדול") וסכסוך גבולות עם אבו דאבי בשנות ה-40 הפכו את תושבי דובאי לעניים ומובטלים – והאמירות סבלה מהגירה שלילית.
תוך פחות מעשור המסלול הכלכלי של דובאי השתנה לטובה:
בשנת 58 עלה לשלטון שייח' ראשד בן סעיד אל מכתום. השייח' הצעיר הסתכל מערבה, סייר באירופה ורצה להביא את הקידמה לדובאי. הוא חיבר את דובאי לרשת החשמל והטלפון. הוא העמיק את מפרץ דובאי כדי לאפשר גישה לספינות מטען גדולות יותר ובכך להגדיל את אפשרויות המסחר עם העולם.
בשנת 1966 המזל הכלכלי של דובאי השתנה לגמרי בעקבות גילוי נפט. כמות הנפט הספיקה כדי להעשיר את דובאי, אבל היתה קטנה יחסית בסטנדרטים של האזור. גילוי משאבי טבע משנה את ההיסטוריה של מקומות, תשאלו את ערב הסעודית ואת נאורו. מה שנראה כמו מזל טוב-אבל-לא-מספיק הוא כנראה הדבר הכי טוב שקרה לדובאי.
ב-1969 התחילו להפיק את הנפט שהתגלה שלוש שנים לפני. הנפט התגלה תחת שלטונו של שייח' ראשד בן סעיד אל מכתום, ובמקום להשתכר משמחה, האמיר היה זהיר. ההיסטוריה זוכרת לו משפט נפלא:
סבי רכב על גמל, אבי רכב על גמל, אני נוסע במרצדס, בני נוהג בלנד רובר, נכדי ינהג בלנד רובר אך בנו [של נכדי] ירכב על גמל
הידיעה שלא לעולם חוסן ושהנפט לא ישאר שם לנצח הביאה את השייח' ראשד להשתמש בכספי הנפט של דובאי כדי להקפיץ את דובאי ולייצר לה מקורות הכנסה ברי קיימא ולהפוך אותה לבירה העסקית של העולם הערבי. נפט הוא רק אחוז אחד מהתל"ג של דובאי ומקורות ההכנסה העיקריים שלה הם שניים: תיירות ועסקים.
בנו מוחמד, האמיר הנוכחי של דובאי, ממשיך את דרכו ולוקח אותה צעד קדימה.
גאורפיה
המיקום הגאוגרפי של דובאי נותן לה גישה לים וגישה נוחה לאירופה, אפריקה ואסיה. מבחינת מסחר אין תחליף לים. מרבית הסחורה שאנחנו רוכשים – מגיעה דרך הים, בגלל עלויות השינוע – שזולות משמעויתית מעלויות השינוי באויר.
כישראלים אנחנו רגילים להסתכל על ארה"ב ומערב אירופה וכשאנחנו אומרים "לעשות עסקים עם חו"ל" – הכוונה היא לאחת מהן אלא אם נאמר אחרת. אבל דובאי היא נקודת אמצע בין אסיה, אפריקה ואירופה. הנמל של דובאי, ג'בל עלי, הוא הנמל העמוס במזה"ת ואחראי על 21% מהתל"ג.
שדה תעופה
סחורות עוברות בעיקר בים, אבל בני אדם עוברים בעיקר באויר וביבשה. טיסות הן השער העיקרי עבור נוסעים בין מדינה למדינה. בכל הנוגע לקליטת מבקרים, הנמל פינה את מקומו לשדה התעופה.
שדה התעופה הבינלאומי של דובאי נבנה בשנות השישים. כיום הוא שדה התעופה הכי פעיל בעולם וחברת התעופה שלה Emirates היא חברת התעופה הרביעית בגודלה בעולם.
שדה התעופה הגדול, הפעיל והנוח מאפשר גישה נוחה לדובאי ממקומות רבים בעולם. חברת התעופה הענקית, ששדה התעופה של דובאי הוא נמל הבית שלה, מקלה מאוד גם היא על הגישה לאמירות. אנשים מעדיפים לעשות עסקים במקומות שערוכים לקלוט אותם, ונסיעה נוחה ושדה תעופה נגיש הם השלבים הראשונים לכך.
תיירות
ביזנס צריך להגיע עם פלז'ר, ואחרי ישיבות העבודה צריך שיהיה איפה לבלות. לפני המגיפה, דובאי היתה היעד החמישי הכי פופולרי לטיסות בעולם – והראשון במזה"ת. תיירות היא העוגן השני בכלכלת דובאי, לצד עסקים. המגמה השלטת בתיירות היום היא אותנטיות – להיות התייר היחיד, או לטוס למקומות כמה שפחות מתויירים. אבל כשדובאי התחילו את פרויקט התיעוש האדיר שלהם, לא זאת היתה המגמה. למי שאותנטיות היא לא הכיוון שלו, דובאי מציעה מרכזי שופינג יוקרתי ואטרקציות על גבי אטרקציות ש"מוגזם" היא מילת המפתח בהם.
רבעים
כלכלה מגוונת היא כלכלה חזקה ויותר חשוב – יציבה. כלכלה שנסמכת על תחום מסחר אחד – ברגע שהוא נפגע, הכלכלה כולה נפגעת. לכן מדינות וערים שנסמכו על תיירות כספק הון מרכזי – ספגו מכה קשה מאוד במגיפה. לכן הכלכלה של תל-אביב חזקה כל כך ולכן הדבר האחרון שירושלים צריכה לכלכלה שלה הוא עוד מגזר ציבורי.
כשקוראים ושומעים על החזון העסקי של דובאי, אחת המילים שיחזרו על עצמן היא "גיוון": Diversification. לא רק תיירות, לא רק מסחר.
בדובאי יש 30 אזורי סחר חופשי (FTZs: Free Trade Zones). לכל אזור כזה חוקים משלו שנועדו להקל על עשיית עסקים בתחום. זה כולל הייטק, רפואה ויהלומים. אזורי העסקים האלו מתנהלים על פי חוקי מסחר בריטיים (להבדיל מחוק פלילי או דין אזרחי, כנראה) ולא חוקי השריעה כמו יתר המדינה. השפה הרשמית בהם היא אנגלית והמטבע הרשמי בהם הוא הדולר.
האזורים האלו אחראים ל-12% מהתמ"ג של דובאי.
בעלות
חוקי השריעה (על פיהם מתנהלת דובאי) מגבילים בעלות על רכוש של לא-מוסלמים תחת שלטון מוסלמי. ב-2002 שונה החוק, מה שעודד השקעות זרות בנדל"ן.
מיסוי
אחד הטריקים המיסויים שמאפשרים לשמור את הכסף שלכם אצכם הוא לרשום את החברה במדינה שבה המס נוח יותר. פייסבוק ולינקדאין למשל רשומות כחברות איריות. ישראל מציעה הטבות מס משמעותיות לחברות גדולות שיפתחו כאן סניפים. בדובאי אין מס חברות ואין מס הכנסה. זה מפתה אנשי עסקים להקים את החברות שלהם בדובאי ונוודים דיגיטליים לעבוד ממנה.
תחרות מול ערב הסעודית
התחרות האזורית של דובאי היא עם ערב הסעודית. גם היא מנסה להיות בירה עסקית ולפתות אנשים להשקיע בה ולעבוד בה. גם בה אין מס הכנסה, לאחרונה הונהג בה מע"מ של 5%,. המוניטין של ערב הסעודית בעולם גרוע יותר: המדינה "מוסלמית מדי" (דתית וזרה בצורה מאיימת לעייניים מערביות) והשלטון בה אלים מצד אחד ולא יציב מספיק מצד שני, באופן שמעורר חשש לעשות שם עסקים.
למה ערב הסעודית מושכת פחות מדובאי
יציבות שלטונית: על הנייר, השליט הוא השייח' סלמאן בן עבד אל-אזיז אל סעוד (יליד 1935). בפועל השליט הוא הבן שלו, מוחמד בן סלמאן, המכונה MBS (יליד 1985). במדיניות חוץ הוא מתחזק אפיל של ג'סטין טרודו ובפנים הוא פועל יותר כמו פוטין. הוא פרץ לתודעה העולמית ב-2017 והחל למשוך בחוטים בשנת 2015 עם עליית אביו לשלטון (בערב הסעודית השלטון עובר מאח לאח ולא לאב לבן).
טיהורים פוליטיים: בנובמבר 2017 מוחמד עצר עשרות נסיכים וכלא אותם באחוזותיהם ובבתי מלון. המטרה: להחליש את מעמדם כמאיינים על MBS וגם להעביר חלק מהונם לקופת המדינה. רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י בטורקיה ממשיך לרדוף אותו גם שלוש שנים אחר כך.
זכויות נשים: עד שנת 2017 נשים בדובאי לא יכלו לקבל שירותים רפואיים ושירותים ממשלתיים ללא הסכמה של אפוטרופוס גבר. עד 2018 הן לא יכלו לעשות עסקים בלי גבר, לצפות במשחק כדורגל ולנהוג (המדינה האחרונה בעולם שאסרה את זה), ולמרות ביטול האיסור – יש נשים שהיו פעילות במחאה ועדיין נעדרות. הקפיצה בזכויות הנשים במדינה נועדו גם להרגיע את הרוחות מבית אבל גם לאותת לעולם שפני ההנהגה של ערב הסעודית פונה למודרנה. מוחמד בן סלמאן קורא לזה "איסלם מתון". שמבחוץ הם אמנם ערבים, אבל מבפנים הם הולכים ומתמערבים.
התעוררו מאוחר: לערב הסעודית היה הרבה יותר נפט. כל כך הרבה יותר נפט, שמרבית התושבים לא צריכים לעבוד כדי להיות עשירים, ולא מכירים מיסים. למדינה הספיקו ההכנסות מנפט והם הניחו לתושבים. בשנים האחרונות הם מבינים את מה שהשייח' ראשד הבין בשנות השישים ומנסים למצוא דרכים להכניס כסף זר שלא באמצעות הנפט. ב-2024 חברות שהסניף המזרח-תיכוני שלהם לא יהיה בערב הסעודית לא יוכלו לעבוד עם הממשלה. החוק הזה נתפס כהליכה על הראש של דובאי. ב-2017 מוחמד בן סלמאן לקח את המדינה קדימה עם שורת רפורמות מרחיקות לכת בזכויות נשים (ולא רק) כדי לקרוץ לעיניים מערביות. אבל בדובאי עשו את זה קודם ויש להם פז"ם ארוך יותר מלערב הסעודית.
זכויות אדם בדובאי
זה לא שדובאי מרהיבה מבחינת זכויות אדם. אחת מנשותיו של המלך, אחותו למחצה של מלך ירדן, ברחה עם ילדיה לאנגליה. נסיכות אחרות נעדרות ונכלאו אחרי נסיון בריחה. המדינה נבנתה על ידי עובדים ממדינות עולם שלישי במזרח, בעיקר סין, שעובדים בתנאים מזעזעים. למשל יש תקופות שחם מכדי לפתוח אטרקציות תיירות – אך הם עדיין נדרשים לעבוד. הדרכונים שלהם נלקחים מהם – לפעמים עוד בשדה התעופה, ואין רשות ממשלתית שמטפלת בזה ומונעת מקרים כאלו. אבל בניגוד לערב הסעודית – הדברים האלו לא פוגעים ביציבות השלטונית ובדימוי העסקי של דובאי. אלו "בסך הכל" עניינים משפחתיים של משפחת המלוכה, וזכויות עובדים בשכר נמוך ממדינות עולם שלישי. לא משהו שאמור לאיים על אנשים עם כסף גדול.
מוניטין שמשמר את עצמו
מוניטין הוא סוג של הון סימבולי. ברגע שצברתם מוניטין, יותר קל לצבור עוד ממנו או לשמר אותו – מאשר ליצור מאפס. דובאי היא מרכז עסקים היום כי היא היתה מרכז עסקים לפני חודש, והיא היתה מרכז עסקים לפני חודש כי היא היתה מרכז עסקים לפני שנה.
דובאי היתה קבוצה של כפרי דייגים עם סך הכל 20,000 תושבים. הם התפרנסו בעיקר מדיג פנינים ומסחר בהן. בתקופה הזאת הם היו "מדינת חסות" של בריטניה.
בדובאי אין מס חברות ואין מס הכנסה, מה שמפתה אותם לעבוד ממנה ולהקים בה את החברות שלהם.