ראיינתי לפודקאסט שלי את ענבר וייס, אדריכלית בהכשרתה, עד לפני רגע מהנדסת העיר בית שמש והיום סמנכ״לית התכנון של חברת אפריקה ישראל מגורים. שאלתי אותה למה הבתים בישראל מכוערים. כל מי שמטייל באירופה רואה בתים שהם יפים. גם בירושלים, חיפה ותל אביב יש בתים יפים. אבל בארץ פשוט בונים מכוער.
אחרי שהיא צחקה מהשאלה, היא התחילה לענות לי. זה תקציר ההיילייטס של השיחה. לשיחה במלואה כדאי להאזין לפרק:
- פתרונות מגורים לעומת תרבות מגורים: הסיבה הראשונה היא שתרבות המגורים בישראל שמה יש פחות דגש על אסתטיקה ועיצוב בתכנון העירוני והבנייה, ויותר דגש על פונקציונליות ופתרונות דיור יעילים ומהירים.
- מגבלות תקציביות וכלכליות: ישראל היא מדינת אי. הכל פה יקר יותר ויש מחשבה שגם יפה זה יותר יקר. אדריכלות יפה יכול להוסיף עוד עשרות ומאות אלפי שקלים למחיר הדירה, וזה משהו שיזמים חוששים שתהיה להם בעיה למכור.
- השפעת האקלים והתרבות המקומית: האקלים משפיע על עיצוב הבתים. לדוגמה: בישראל יש צורך בחלונות גדולים ואוורור טוב בשל האקלים החם, בניגוד למדינות אחרות שבהן יש פחות צורך בכך.
- התמקדות בפונקציונליות ולחץ נדל"ן: יש התמקדות בפונקציונליות וביעילות של הבנייה, עקב לחץ הנדל"ן והצורך לספק פתרונות דיור לאוכלוסייה הגדלה.
- מגבלות רגולטוריות ותכנוניות: וייס מתייחסת גם למגבלות רגולטוריות ותכנוניות שמשפיעות על האדריכלות והעיצוב של הבתים בישראל.
- התאמה לאורח חיים: וייס מציינת שלא כל אדם מעוניין או מסוגל לחיות בבית עם עיצוב מורכב או ייחודי. ישנם אנשים שמעדיפים פשטות ונוחות על פני אסתטיקה ועיצוב.
אבל כשאנחנו מפנטזים על "יפה כמו באירופה" אנחנו לא לוקחים בחשבון כמה דברים:
- תחזוקה ועלויות: בתים יפים ומעוצבים באירופה לעיתים דורשים תחזוקה יקרה ומורכבת. זה כולל טיפול בחומרים מיוחדים, צבעים, ופרטים אדריכליים שדורשים תשומת לב ותחזוקה קבועה. זה אומר עלויות ועד בית גבוהות יותר – ובהצלחה עם זה.
- הגבלות ומגבלות רגולטוריות: בבתים היפים בערים האירופאיות (וגם בצפון אמריקה) יש הגבלות רבות בנוגע לשינויים שניתן לבצע בבתים. זה יכול לכלול הגבלות על שינוי חזיתות, שימוש בחומרים מסוימים, ועוד. ענבר סיפרה בראיון שהיא העלה סטורי עם בית יפה בדנמרק. חברים שלה שגרים בבית כזה אמרו לה שאם הם משאירים מגבת יותר מ-24 שעות בחוץ – הם מקבלים קנס של 250 יורו. אי אפשר לעשות מה שרוצים בבתים האלה. אני רוצה לראות את עובד העירייה שהיה נותן לישראלי על זה.
- התאמה לצרכים מודרניים: וייס מדברת על האתגר של לשלב בין בנייה ישנה והיסטורית לבין צרכים מודרניים. לעיתים, בתים ישנים אינם מותאמים לסטנדרטים מודרניים של נוחות ופונקציונליות.
- העדפות של הקהל הישראלי: הבתים הישראליים עם צורת ה-H הידועה שלהם נובעת מהחיבה שלנו לכיווני אוויר, ומהרצון במרפסות. אנחנו לא נגור בקו אפס על הרחוב כשכל הרחוב יראה אותנו מכינים חביתה. בבתים כאלה לא תמיד יהיה חלון במטבח ("שוודים לא ממש מטגנים שניצלים") או חלון בשירותים.
אלה למשל בתים יפים יפים וצבעוניים בשכונה החזקה beyoglu (ביורלו) באיסטנבול. זה על הרחוב, אין פרטיות, יש רעש, התחזוקה כנראה לא זולה ואני לא בטוחה שיש מעלית. זה יפיפה, אבל היינו גרים בדבר כזה ליותר מחופשה קצרה?
זה לא בינארי. זה לא בניה מכוערת או בניה שלא תעבור בארץ. אנחנו לא חייבים בניה מכוערת.
ולגבי האם יש תקווה – כן. וזה מתחיל במבני ציבור. להאזנה לפרק המלא:
להאזנה כפודקאסט:
