נובמבר, ועזיבת הבית מעבר לפינה. כבר מדברים קונקרטית על היעד הראשון (רציתי תאילנד, עידן פחות התלהב; הדליקו אותנו על ויאטנם, מסתבר שלא מכניסים תיירים).
עידן בדירה כבר שלוש שנים, ואני שמורגלת במעברים בכל זאת ביליתי פה מלא. אני מרגישה שלקחתי את עידן המיושב וסיפחתי אותו לסיפור הנודד שלי, שהוא סיפור פחות טוב, לצערי. ואיכשהו אני פוחדת להתיישב ישוב קבע.
יש לי נטיה שאני לא יודעת מה דעתי עליה: דברים שמלחיצים אותי אני אעשה הרבה מראש. אני אצלול ראש לתוכם כדי שברגע האמת הם לא יפחידו ואני אהיה מוכנה לקראתם. את העבודה הראשונה בתואר התחלתי להכין כבר באמצע הסמסטר. אני בת 30 מאז שאני בת 27. את מלאכת סינון החפצים התחלתי חודשי וחצי לפני שהתחלנו לארוז. קודם בראש ואחר כך בפועל.
כדי להתחיל להקל את המעבר והאריזות, התחלתי כבר עכשיו לפנות את החפצים שצברתי ושאין לי בהם חפץ. זרקתי לפח פנקס שקיבלתי כשסיימתי טירונות ומילאתי בו בקושי 10 דפים; הוצאתי ארבע חולצות שלא אלבש יותר; פרסמתי למסירה חפצים שיושבים אצלי וישמחו יותר אנשים אחרים.
אשקר אם אגיד שלא היו קוועטשים בלב, ולפעמים גם קצת דמעות. אבל אני חושבת על ליאור ועידן העתידיים שיצטרכו למצוא קרטונים לכל הדברים האלו, לארוז אותם, לאחסן אותם ואז לפרוק אותם שוב – ואני חומלת עליהם וחוסכת להם את זה. אנחנו של ההווה גם בלגניסטים, ולכן להיות הבעלים של הרבה חפצים רק מגדיל את פוטנציאל הבלגן. הדיקלאטרינג טוב לא רק לאריזות אלא גם להקטנת הבלגן בבית.
אחרי ערב של דיקלאטרינג, כל כך יותר קליל לי בנפש.
יש דברים שיש מצב שאני אמכור בקבוצות פייסבוק ייעודיות או באתרים כמו יד2, או להעלות אותם לאתר אגורה. הכל שאלה של כמה מהר אתם רוצים להיפטר מהם, כמה הם שווים מבחינתכם וכמה אתם רוצים עוד כסף. מכירת חפצים יד שנייה היא דרך לגיטימית להכנסה נוספת.
יש דברים שהיה לי חשוב לפרסם בקבוצות ספציפיות, למשל חמש כוסות שהבאתי מאתיופיה. לא רציתי שמישהו יהפוך את הכוסות השוות האלה לעציץ לפרח בודד לפני שאני מנסה למסור אותן בקבוצה של אנשים שיעריכו.
ככה מסרתי גם כמעט 20 כוסות צ'ייסר חזקות שעידן קיבל מחברים שלו שסגרו בר (שמרנו שתיים למזכרת) ומסגרות של תמונות שאמנם הגיעו ממקס סטוק אבל שימשו לסימון השולחנות בחתונה שלנו ולכן לא רצינו שילכו לפח.
דברים אחרים לעומת זאת – כן הלכו לפח. בעיקר כאלה שכבר לא במצב למסור כמו חולצות בלויות או תבלינים שלא נשארה בהם ארומה.
רגע של עברית
קלאטר (clutter) הוא מונח שלא ממש קיים בעברית. התרגום הכי קרוב הוא "גיבוב". בגלל הביטוי "גיבוב של שטויות", שהוא בערך הפעם היחידה בה אנשים משתמשים בשורש "ג.ב.ב", הדברים שב"גיבוב" נתפסים כזבל. אבל זה לא חייב להיות המצב.
"קלאטרינג" זה יותר מגיבוב: לפי מילון אוקספורד, שם העצם קלאטר הוא "מקבץ של חפצים שמונחים בחוסר סדר". באנגלית זה נשמע יותר טוב: a collection of things lying about in an untidy mass. ב"קלאטר" יש את העקרון שזאת לא ערימה או אוסף מסודר, אלא חפצים שמגובבים בבלגן.
דיקלאטר, או דיקלאטרינג (decluttering) בהתאם הוא הפועל של לעשות סדר בחפצים האלו, כולל להיפטר מחלק מהם. ההיפטרות חיונית לעשיית הסדר.
אפשר אולי לקרוא לזה בעברית "לדגבב", זה אפילו פועל משעשע.
מאיפה מתחילים דיקלאטרינג
מינימליזם הוא לא רק פורמט לעיצוב הבית, או דרך להימנע מאגרנות. זאת גם קצת דת שקשה לי להצהיר השתייכות אליה למרות שאני חולקת איתה עקרונות. הראשון שבהם: להיות הבעלים של כמה שפחות חפצים.
מינימליזם הוא לא תחרות מי יותר סגפן או למי יש פחות חפצים. היעד הסופי במינימליזם (כשדיקלאטרינג הוא שלב בדרך אליו), הוא לפנות דברים שמעמיסים עליכם ותופסים לכם מקום בבית או בנפש. למינימליזם יש גם יתרונות כלכליים, אבל זה להרחבה בפעם אחרת.
אנשים רציניים מסננים לפי חדרים או אזורים בבית. לסנן חפצים ארון אחד כל פעם, או חדר אחד בכל פעם. פעולת הסינון קצת מעייפת נפשית ופיזית, וטוב לא להעמיס על עצמכם. זה יעיל גם כי קל אחר כך להבין איפה עברתם ואיפה עוד לא.
אנשים פחות רציניים, כמוני, עושים דיקלאטרינג איפה שהם נמצאים כרגע. אם אני גם ככה במטבח ובא לי לסנן – אני אעבור רגע על התבלינים ועל קופסאות הפלסטיק ואראה מה אני יכולה לסנן. יש לי פה חברה וסינג'רתי אותה לעזור לי לסדר את הארון? התחלה טובה לדיקלאטרינג.
השיטה הזאת הרבה פחות יסודית, אבל זה הכי טוב שאני רוצה כרגע. יותר קרוב למעבר סביר שיהיה דיקלאטרינג רציני יותר, וכרגע אני מקלה על ליאור האורזת. גם זה סופר חשוב.
סינון הוא בעיקר עניין סנטימנטלי ועניין של מצב רוח. לסנטימנטליות אין לי מה להגיד חוץ מזה שלהודות לחפץ על כל הטוב שעברתם ביחד – זה דבר אמיתי שמקל מאוד, ושמותר לבכות קצת. אני הזלתי קצת דמעות אחרי שזרקתי לפח משהו שלעולם לא אלבש שוב וקניתי בעבר ברגע שהיה מרגש, סימבולי ומלא תקווה עבורי.
מצב רוח – מוזיקה, פודקאסט או חברה עוזרים לי מאוד בדברים האלה.
4 שיטות להתחיל לסנן חפצים (דיקלאטר)
הרעיון של מארי קונדו, להודות לחפצים על השימוש ועל הרגעים הטובים שלכם, עוזרת להיפטר מחפצים שהיו לכם רגעים יפים איתם אבל לא ישמשו אתכם יותר.
חוק השנה
האם השתמשתי בפריט הזה בשנה האחרונה? האם אני צפויה להשתמש בו בשנה הבאה?
כן – אחלה. לא – ביי בלי לחשוב פעמיים.
השנה כוללת בתוכה חגים, מזג אוויר משתנה, מצבי רוח
שלוש ערימות
לוקחים את החפצים שאתם רוצים לסנן וממיינים לשלוש ערימות. ערימת להשאיר, ערימת להוציא וערימת אולי.
כדאי שערימת ה"כן" לא תהיה ערימת "נראה לי שסבבה" אלא ערימת "כן!" (עם סימן קריאה). אחרת – יש מצב שמקומם ב"אולי".
את ערימת ה"אולי" אפשר להעביר אחר כך לקופסא ולחשוב על זה בהמשך, או בסוף הדיקלאטרינג. זה יתן לכם זמן לחשוב האם אתם צריכים אותם והם חסרים לכם.
נסו בעצמכם
זאת שיטה שעובדת עם דברים כמו בגדים, אקססוריז וכלי מטבח. תשתמשו בדברים האלו: לכו עם הנעליים, תלבשו את השמלה, תאכלו בכלים האלו. הם משמחים אתכם? להשאיר. הם סתמיים לכם או לא באמת עובדים? אפשר להיפרד.
יעדי דיקלאטרינג
תציבו יעד: לכל סוג קלאטר תגדירו מספרית או אחוזית כמה אתם הולכים לסנן. למשל "אני הולכת להוציא 3 חולצות" או "אני הולכת לסנן 20% מהכוסות".
למרות חיבתי ליעדים מדידים, אני פחות מתחברת לגישה הזאת. זאת גישה קצת קיצונית ומבחינתי שאלת הנפח יותר משמעותית משאלת הכמות. אני כן עושה משהו דומה עם בגדים כשעל כל בגד שאני מכניסה – אני מוציאה בגד מאותה קטגוריה.
17 אפיקי השקעה
רעיונות ל-17 אפיקי השקעה שיגדילו לכם את ההכנסות.
חלקם יותר נגישים ופשוטים, חלקם יותר מוכרים, כמה יפתיעו אתכם.
את כולם כדאי להכיר כי כל אחת מהן היא דרך לעשות כסף.
דברים שקל לסנן
אם אתם רוצים להתחיל דיקלאטרינג ולא בטוחים מאיפה להתחיל או שאתם כשירים לזה, כמה דברים שיחסית פשוט לסנן החוצה בלי להתלבט:
דברים שתאריך התפוגה שלהם עבר מזמן: שימורים, איפור, מוצרי קוסמטיקה. לפעמים זה כסת"ח משפטי, לפעמים זה באמת פחות טוב. פעם מצאנו אצל סבתא שלי פופקורן שתוקפו פג קצת לפני שאחותי נולדה. היא היתה אז בערך בת 10.
תבלינים: לתבלינים יש תאריכי תפוגה, בדרך כלל שנתיים-שלוש, ויש מצב שהם יאבדו את הארומה גם קודם, תלוי בתנאי האחסון. אם יש לכם תבלינים שאתם בקושי נוגעים בהם כי אין לכם מושג מה הם – תעיפו אותם. אותו דבר תבלינים שלא בתוקף.
בלאי: בגדים שכבר מעליב לתרום אבל יש להם קרעים, הבד נשחק מרוב כביסות, התפרים של הנעל כבר פרומים.
כפילויות: יש דברים שיש לנו פעמיים. למשל שני מספריים זהים שאנחנו משתמשים רק באחד. להיפטר מאחד ולהשאיר את הטוב ביניהם. וגם: למה אתם צריכים שני עותקים של הספר ימי ציקלג?
כבלים: שלושה כבלים של אינטרנט קווי? באמת? מתי הפעם האחרונה שהשתמשם באחד כזה? יאללה ביי. אותו דבר מטענים לטלפונים שאתם כבר לא משתמשים בהם. וטלפונים שלא תשתמשו בהם שוב למשל כי הדבר הכי מתקדם שיש בהם הוא סנייק. מה הסיכוי שתעזבו את הסמארטפון שלכם לטובתם עוד 5 שנים? גם מהכבל שכבר נקרע מרוב שהוא איתכם בתיק ויש לכם עוד שניים בבית.
קופסאות בלי מכסה, מכסים בלי קופסה: עורכים מפקד ובודקים שלכל קופסה יש מכסה ושלכל מכסה יש קופסה. אין? ביי. אפשר לשים בצד את כל הבודדים ולעשות את זה שוב בפער של כמה ימים, לוודא שלא התחברו קופסאות או מכסים בשטיפת הכלים.
גרביים בודדים: מה אגיד ומה אומר. כמו הקופסאות, אפשר להשאיר את שקית הבודדים עוד כמה ימים כדי לוודא שהבאשערט של אף אחת מהן לא נמצא בכביסה.
למכור את החפצים שסיננתם
אני כאמור בעיקר מסרתי את החפצים שלי. אם אתם רוצים למכור אותם, אני מציעה לצפות בסרטון הזה של מריסה זן.
מריסה היא יוטיוברית מינימליזם מצליחה מאוד, וזה סרטון יחסית מוקדם שלה. היא מספרת שהיא היתה אגרנית סנטימנטלית: אמא שלה נפטרה בילדותה ואבא שלה נפטר במהלך הקולג' שלה. היא נשארה עם בית ומלא חפצים וזכרונות. בשלב כלשהו, היא היתה צריכה למכור את הבית, והרבה מהחפצים עברו לדירה הקטנה שלה.
כמה שנים אחר כך היא עברה עם בעלה (הסיני, במקור) ושני ילדיהם מארה"ב לברלין, שם גרה המשפחה שלו היום. כמשפחה של ארבע נפשות, הם עשו את זה עם שמונה מזוודות בלבד. היא מתארת את עצמה כ"אגרנית שהחלימה והפכה למינימליסטית". הסרטונים הראשונים שלה מוקדשים לקלאטר שהיא מכרה, בכמה אלפי דולרים בסך הכל. זה אחד תכליתי יותר על איך למכור את הקלאטר:
אין לזה ממש מילה בעברית, אבל המשמעות הכי קרובה היא לקחת את החפצים שלנו, לסדר ולסנן אותם- באלו מהם אנחנו עדין מעוניינים ולהפטר מאלו שאנחנו לא מעוניינים בהם.
כדאי להתחיל מדברים שיחסית פשוט לסנן החוצה בלי להתלבט כמו למשל מוצרים פגי תוקף, דברים שיש לכם פעמיים וגרביים בלי זוג.
