את הפוסט הזה אני כותבת פחות משבוע אחרי שארזנו את הבית בגבעתיים ועברנו לטורקיה לחודש. "עברנו" מילה גדולה, אבל כרגע כשאנחנו אומרים "הביתה" – זה המקום שאליו אנחנו מתכוונים.
התחלנו כבר לחפש את היעד הבא, סאבלט בירוחם. אם נצטרך כמה ימי גישור בין דירות – נהיה אצל ההורים שלי. אבל בינתיים – איסטנבול.
בחלק הקודם כתבתי על הכנות לטיסה ולחופשה ארוכה בחו"ל. השלב הבא – מה עושים כשמגיעים? איזה דברים כדאי לדעת בתחילת הטיול?
המטבע – לירה טורקית לעומת שקל
ביום שהגענו עשינו קניות בסיסיות לדירה: ירקות, מלח, אורז וכאלה. שילמנו 125.
125 ש"ח זה סכום סביר לקניות השלמה, ואפילו זול במכולת במרכז.
רק שזה 125 לירות טורקיות, שהם בערך 30 שקל.
יש מלא מכולות, אנחנו קנינו במכולת ברחוב שלנו ששייכת לרשת מכולות שנמצאת במלא מקומות באיסטנבול ונקראת שוֹק (S עם צ'ופצ'יק למטה עושה "ש").
טורקיה זולה. ב-2017 הלירה והשקל היו שווים. לירה טורקית אחת היתה שווה שקל אחד. מאז זרמו הרבה מים בבוספורוס.
כשאנחנו היינו, היתה אינפלציה משוגעת. הלירה הטורקית נחלשה מאוד ביחס למטבעות אחרים בעולם. השקל, לעומת זאת, היה בתקופה טובה. אז כשאנחנו היינו, שקל היה שווה כמעט 4 וחצי לירות טורקיות. כלומר לירה טורקית היתה שווה בערך 25 אגורות.
כאן אפשר לראות כמה לירות טורקיות שווה שקל אחד. וכן, זה מעודכן ליום שבו אתם מסתכלים:
חוסר היציבות של הלירה הטורקית והירידה הקבועה בערך שלה הופכים השקעות אלטרנטיביות לפופולריות מאוד במדינה. כשתראו כספומטי ביטקוין ופרסומות לביטקוין – זה ההקשר. יש פה קצת התייחסות לביטקוין:
תחבורה ציבורית
באיסטנבול יש Istanbul Card. זה כרטיס שאפשר להפעיל גם בזוג. כלומר לנו יש כרטיס אחד.
כרטיס עולה 25 לירות ואפשר להטעין את הכרטיס בערך צבור במכונות צהובות. הכרטיס תקף גם למעבורות, שגם הן כלי תחבורה ציבורית.
בהרבה מקרים תיירים משאירים אחריהם את הכרטיס שלהם במלון, לתיירים אחרים. אנחנו גילינו את זה רק כשעזבנו והשארנו את הכרטיס שלנו בקבלה, והם אמרו לנו שיש להם עוד שלושה. אז שווה לשאול אם יש איסטנבול-קארד ספייר, כי לא בטוח שיציעו.
התחבורה הציבורית היא אחלה. יש הרבה אוטובוסים, ביופי של תדירות, יש גם רכבת קלה ומעבורות. עיר מודרנית לחלוטין שהתחב"צ בה יותר טוב מהמון מקומות בארץ.
מוניות
אפליקציית אובר (Uber) משמשת באיסטנבול למוניות. זאת אותה אובר שבמדינות אחרות מאפשרת נסיעות שיתופיות. באיסטנבול, בגלל לובי של נהגי מוניות, היא משמשת למוניות בלבד.
המוניות שעובדות עם אובר נחשבות מהימנות יותר ממוניות שתופסים ברחוב. אבל אם תפסתם מונית ברחוב – תתעקשו על מונה. אנחנו שילמנו 350 לירה טורקית (אחרי שהורדנו את הנהג מ-400) על נסיעה של כחצי שעה. בדרך חזור המארחים הטורקים שלנו דיברו בשבילנו, הנהג הפעיל את המונה – ושילמנו 55 לירה טורקית. אז אובר, ולבקש מונה.
אלכוהול
אפשר למצוא אלכוהול באיסטנבול בקלות. המדינה אמנם מוסלמית, אבל היא חילונית באופיה, ובאזורים מתויירים יודעים שתיירים יצרכו אלכוהול. לא בכל המסעדות בהן היינו יש אלכוהול, ואין בירות בכל מקרר של מסעדה, אבל יש וקל למצוא במכולות.
כדאי לדעת שיש חוק שאוסר על מכירת אלכוהול בחנויות אחרי 10 בלילה (בדומה לחוק הישראלי, שאוסר מכירת אלכוהול בחנויות אחרי 11 בלילה). כדאי גם לדעת שהמיסוי על אלכוהול בטורקיה הוא כמעט 50%, ולכן הוא לא זול.
איפה אוכלים באיסטנבול ומה אוכלים באיסטנבול?
דוגרי: בכל מקום. הכל טעים. אני יכולה לשלוח אתכם לכל מני מסעדות ספציפיות, אבל באמת שאיפה שלא תאכלו – כנראה יהיה טעים. המטבח הטורקי כולל דברים שאנחנו מכירים מהמטבח הערבי והמטבח הבלקני: חצילים, קבב, צ'ורבה, בורגול, במיה, דגים לבנים של הים התיכון.
בבלוג האוכל שלי, מתכונים לעצלנים, כתבתי עוד על אוכל באיסטנבול.
אפליקציית משלוחים
נכון לכתיבת שורות אלה, בטורקיה אין וולט. אפליקציית משלוחי האוכל בטורקיה נקראת Yemeksepeti ("עגלת אוכל" בתרגום לעברית. Yemek זה "אוכל", Sepeti "עגלה"). האפליקציה עצמה זמינה גם בטורקית וגם באנגלית, אבל התפריטים בדרך כלל יהיו רק בטורקית.
אפשר לשלם מראש בראש, אפשר לשלם במזומן לשלוח – ואפשר לשלם בכרטיס אשראי לשליח!
בניגוד להרבה מקומות בטורקיה, עם שירות הלקוחות של ימקספטי אפשר להתכתב באנגלית.
דברים שעושים בית
לקנו דירה מרוהטת ומאובזרת, אבל סכין החיתוך היה רק סכין של איקאה שאפילו תפוח חתך גרוע.
הקערות היו רק קערות אוכל ולא קערות עבודה או הגשה.
אז הלכנו לצוד סכין שיאפשר לי לחתוך דברים ולבשל בצורה סבירה בלי לשנוא את יום היוולדי ולחרב את הירקות. ואלוהים, כמה שחיתוך עם סכין גרוע מחרב את האוכל. הוא פוגע במרקם, ומרקם זה חלק מהאוכל.
לקחו לנו 3 ימים של חיפושי סכין עד שמישהו אמר לנו שהבעיה היא שאני רוצה סכין עם שיניים – ושם לא ממש מאמינים בזה.
מה אעשה ואני רגילה לסכיני ויקטורינוקס שיש בכל חור בארץ אבל באיסטנבול מסתבר שלא.
אז בסוף התפשרתי על סכין שף מסוג שאני לא רגילה לעבוד איתו, אבל לטוב מתרגלים מהר. וקנינו גם קערה. דברים שעושים בית ומאפשרים שפיות ועבודה נוחה.
