אוכל רחוב באיסטנבול

הקטע באוכל רחוב הוא שהוא פשוט, זול, ולא מסובך למצוא אותו ברחוב ואפשר לאכול אותו בעמידה.

אני לא הולכת לשלוח אתכם למקומות ספציפיים, ולא הולכת לתת לכם כתובות. את כל המנות פה אפשר למצוא במלא מקומות, ואין סיבה לעשות לכם פומו על מסעדות שנמצאות רחוק מכם. בכל מקום שתהיו באיסטנבול, סביר שיהיה משהו קרוב אליכם שמגיש את המנה הזאת. במיוחד במרכזי תיירים. אנחנו היינו בשכונת קרקוי שבין כיכר תקסים למגדל גלטה ןמרחק הליכה קצר מהנמל. אזור תיירותי וליברלי מאוד. רחובות התיירים הראשיים היו גרועים: עמוסים וגנריים. לרחובות הצדדיים היתה יותר אישיות.

עוד לא נתקלנו באוכל לא טעים באיסטנבול, אז כל מקום שתנסו – סביר שזה יהיה לכם טעים לאללה. אפילו במקומות התיירותיים שהאוכל היה רק "סבבה" – זה עדיין אחלה.

שווארמה

שווארמה ישראלים מכירים. אז בטורקיה יש מלא שווארמה. תחת כל עץ רענן. בניגוד לשווארמה הישראלית, השווארמה הטורקית לא מגיעה בפיתה – אלא בלאפה דקיקה או בבאגט. הבשר גם אחר. עוף וכבש במקום הודו ובקר.

ערמונים קלויים

הרבה דוכנים באיסטנבול, במיוחד באזורים המתויירים, יגישו ערמונים קלויים. הם חמים וריחניים. לישראלים ערמונים יזכירו כנראה שווקי חג מולד, או אירופה, אבל זה לא מחייב. יתרון של הערמונים האיסטנבוליים על פני אלו שבארץ: פה מישהו טרח לפתוח אותם במקום שניאבק בקליפה.

תירס על הגריל

בדוכן משל עצמו או חולק עמדה עם הערמונים – יש גם תירס צהוב על הגריל. למרות שהתירס הוא דרום אמריקאי (כאן אפשר לקרוא עוד על תירס בדרום אמריקה, ומתכון לארפה מקמח תירס)

סימיט: בייגל טורקי

הבייגל הטורקי נקרא סימיט. זאת הכלאה בין הבייגל שאנחנו רגילים לו (בצורה ובגודל) – לבייגל הירושלמי (במרקם). הטוב משני העולמות.

צדפות ממולאות אורז

בטורקית הן נקראות Midye Dolma. גם אם אתם שומרים כשרות או לא אוכלים דגים – זה מאכל מרתק. קודם כל כי בתור ישראלים אנחנו רגילים להתייחס לצדפות כאל מאכל יוקרה שעולה מלא, ופה הוא אוכל רחוב זול.

ברוב המקומות אפשר לעמוד ולאכול אותם אחד אחד עד שאתם מפסיקים. יש מקומות שאפשר למצוא את זה כמנה מסודרת. ואל דאגה, גם יושיטו לכם מפית (או מגבון) בסוף.

אני הייתי מרותקת מטכניקת ההכנה שלו: איך למען השם הם מכניסים את האורז? לא יצא לי להתעסק עם צדפות אף פעם, אז זה היה ממש מגניב לראות איך עושים את זה. מצרפת פה סרטון של שתי דקות.

תקציר: פותחים את הצדפה כמעט לגמרי; מכניסים אורז חצי מבושל; סוגרים; ממשיכים בישול בסיר.

באליק אקמק – דג בלחם

זה כנראה אוכל הרחוב הכי טוב שאכלתי באיסטנבול.

זה מתחיל בדג על הגריל (איזה דג? לא יודעת. מה שהים מביא? מה שזול?). החבוב על המנגל מניח אותם ומתחיל להוציא מהם את העצמות ואת העור. אחר כך הוא מניח אותם במרכז לאפה, מוסיף בצל, חסה, רוטב כלשהו ותבלינים, סוחט לימון, מגלגל – ומחזיר את הלאפה למנגל. את הלאפה הוא מצפה בעוד קצת רוטב, וכשהכל שחום ויפה – מעניק לנו. יש מצב שתרצו מראש לקחת שניים.

מוצאים את זה בנמל, איפה שיש דגים בשפע והם זולים מאוד. אומרים שיש אנשים שמכינים את זה כשהם בסירה, אבל לא יצא לי לראות.

מנת אורז, חומוס ועוף

עוד אוכל רחוב הוא ארוחת צהרים שלמה: אורז, חומוס ועוף מפורק שמוגשים בצלחת חד פעמית. לידם אפשר למזוג איירן מהג'ריקן הכחול. איירן הוא משקה יוגורט דליל שפופולרי מאוד בטורקיה. מטעמי צמחונות לא דגמתי את המנה, אבל זה נראה טוב.

סוכריה שמכינים על המקום

אפשר למצוא אנשים עם מיכלי מתכת בחמישה צבעים ובמרכזם לימון. הם מייצרים מהם סוכריות על מקל לפי דרישה: מוסיפים קצת צבע בכל פעם, מסלסלים, מקשטים, מטבילים בטיפה לימון – ומגישים.