הבעיה של הדרום האיטלקים האלה היא שאפילו מלכודות התיירים שלהם טעימות. אי אפשר ליפול.
מאכלים מקומיים
לימונצ'לו
נכון שזה לא מאכל, ובכל זאת. המקומיים גאים מאוד בהדרים שלהם וכל העיר מלאה בלימונים גדולים. עצי תפוז גדלים שם כאילו הם פיקוסים בתל אביב, מינוס הלכלוך ברחובות. וכן, אפשר לקטוף אם אתם מצליחים להגיע.
כל העיר מלאה בלימונים, תפוזים ומרצ'נדייז של לימונים.
לי זה היה מתוק מדי, אבל הייתי בדעת מיעוט.
מלנזנה
"מלנזנה" אומר מילולית "חציל". השם המלא של המנה הוא "melanzane alla parmigiana": חציל בפרמזן. זה גם די מסביר מה יש במנה הזאת.
היא מזכירה לזניה, רק שבמקום דפי לזניה יש חציל – ובניגוד ללזניות באיטליה – אין בה בשר. רק חציל, רוטב עגבניות וגבינה.
יש מקומות שהחציל יגיע בפרוסות. בטרטוריה ביאנוונוטי אין קאסה (המלצה בהמשך) החציל מגיע קלוי כמו חציל על הגריל.
ספגטי אלה נרנו
ספגטי אלה נרנו היא מנה מקומית של האזור, שהומצאה בעיירה נרנו. זאת מנת ספגטי עם קישואים ופרמזן. זה הכל. וכמה פשוט ככה טעים.
קינוחים מקומיים
צפולינה די סן ג'יוזפה (zeppole di san giuseppe)
ביום ראשון השלישי של חודש מרץ חוגגים באיטליה את יום יוסף הקדוש, על שם אבא של ישוע. זה גם יום האב באיטליה. באותו שבוע בכל מקום אפשר למצוא את הצפולינה די סן ג'יוזפה: פחזניה במילוי קרם פטיסייר ומעליו דובדבן.
באבא (Baba)
לא לבלבל עם הבעבע העירקיות, העוגיות השטויות במילוי תמרים.
הבאבא של סורנטו הן עוגות קטנות ורטובות מרום או מסירופ, מה שמסביר למה הן מוחזקות בכלי פלסטיק. התפיחה שלהן לוקחת 4-5 שעות וההכנה – הספגה ברוטב, לתת לרוטב להישפך החוצה ואז להספיג את העוגהג שוב ברוטב – לוקחת גם היא כמה שעות.
קנולי
בצק שמזכיר בצק עוגיות, ממולא בקרם. מקצוות הבצק יוצא קרם. בדרך כלל הקרם יתבסס על ריקוטה ופרי הדר (לימון או תפוז), או פיסטוק.
ספוליאטלה (Sfogliatelle)
בצק שמזכיר קצת קרואסון אבל שונה לגמרי. הוא פחות חמאתי (והבנתי מחבר שומר כשרות שביקר בסיציליה – אין חמאה אלא שומן חזיר). המילוי הוא ריקוטה והדרים.
לשומרים, הייתי בודקת מראש אם זה עם חמאה. אפשר לאכול חם או בטמפרטורת החדר.
איפה אוכלים
Benvenuti in casa
כתובת: Via degli Aranci, 36/38, 80067 Sorrento NA
טרטוריה (trattoria) היא מסעדה שמגישה אוכל ביתי, ומקום לא מהודר אלא ביתי – אם הבית שלכם היה מקום חמים, שירותי ואירוחי באיטליה.
אכלנו בשתיים, וזאת היתה המוצלחת מביניהן – בפער.
אני אכלתי גריסים שהוכנו כמו ריזוטו, עם רוטב דלעת ופטריות פורצ'יני. אוכלי הבשר אכלו בשר שאמרו שהיה מעולה, ויש גם פירות ים לחובבי הז'אנר. הכל עשוי מאוד מאוד טוב.
ולטבחית אפילו יש כובע של טבחים!
לאכול אצל מקומיות: ברברה ופיונה
בכל טיול אני משתדלת לשלב ארוחה דרך Eatwith. זה אתר שמחבר בין מקומיים שמבשלים ומארחים לבין תיירים. זה מאפשר לחוות אוכל מקומי אבל גם להיכנס לאנשים הביתה ולדבר איתם.
עשיתי את זה בסורנטו ובאיסטנבול ואלה תמיד הערבים הכי כיפיים בטיול שלי.
הפעם התארחתי אצל פיונה וברברה, שתי חברות כבר 30 שנה. כשפיונה התחתנה עם אח של ברברה, הן הפכו גם לגיסות. אם אתם מבקרים בסורנטו או באזור, אפשר לקבוע איתן ארוחה או סדנת בישול. אפשר דרך Eatwith (קוד הקופון 6A9D93EC יקנה לכם הנחה); ואפשר לעקוף אותם ולפנות ישירות לברברה במייל: barbarabimonte@libero.it. בבקשה תגידו להם שליאור מוסרת ד"ש.
דברים לדעת על אוכל בסורנטו
- ארוחת הבוקר האיטלקית היא קפה ומאפה מתוק. ישראלים שרגילים למשהו מלוח עשוים להיות מופתעים.
- מקומות שמגדירים את עצמם Bar הם מה שכישראלים היינו קוראים לו בית קפה-מסעדה. יש שם גם אלכוהול בערב, אבל מי שמחפשת את חויית הבר – שיחפש Pub.
בר – לאוכל; פאב – לשתייה בערב - בכל מסעדה מקומית, אחרי ההזמנה יגישו לכם לשולחן פרוסות לחם בלי כלום. לא חמאה או שמן זית. יש מקומות שיגישו לכם גם גריסיני.
- אפילו מסעדות שבכל מקום אחר היו מלכודות תיירים – טעימות. זה לא סביר הדבר הזה. קשה מאוד ליפול.
