בתור צמחונית, אני מאוד אוהבת לצ'ונט – אבל בדרך כלל הוא בשרי. הקישקע לעומת זאת – בדרך כלל יהיה פרווה.
אנשים מופתעים לגלות את זה כי קישקע הוא מילולית "מעי". פעם זה באמת היה מעי ממולא, היום זה יותר קומבו של בצק, תבלינים ושמן. בנוסף לטעמים שלו, הוא סופח את הטעמים של הצ'ולנט. לקישקע בשרי אפשר להשתמש בשומן מן החי, לקישקע צמחוני – שמן נייטרלי כלשהו, למשל קנולה.
לעדות שונות יש מקבילות לדבר ההוא ששמים בצ'ולנט ונועד להשביע אותנו עוד קצת. מקובה עירקית ועד קוקלה טוניסאית. אבל אני נאמנה לצמחונות שלי ולאשכנזיות שלי.
מתכון לקישקע פרווה
זה המתכון שלי לקישקע-קוגל, פארווע, צמחוני, טבעוני, שבינו לבין מעי ממולא יש רק שם.
כמה שדרוגים להתחלה:
מתי להתחיל: כדאי להתחיל את ההכנה יום קודם, כי החבר צריך זמן במקרר או במקפיא, לספוח נוזלים. אם מכניסים אותו בלי המקפיא – הוא מתפרק בסיר.
טריק מטבח שמקל עלי: המכשיר הזה שהגיע כחלק מהסט עם הבלנדר מוט שלי (קוצץ ירקות? איך קוראים לו בכלל?) הוא אחד החברים הטובים שלי במטבח ואני משתמשת בו לעשות מחית בצל לקישקע ולקניידלך, לטחון קישואים לממרח, לטחון פלפלים לסחוג ועוד. המכשיר שלא ידעתי שאני צריכה במטבח.
מצרכים
- שמן לטיגון
- 1 בצל (בשביל המרקם עדיף טחון בבלנדר או מגורד בפומפייה, אבל גם קצוץ דק הולך)
- חצי כוס פירורי לחם או קמח מצה
- כוס קמח
- מלח
- כפית פפריקה, עדיף מעושנת (בהיעדרה אפשר כמה טיפות עשן נוזלי)
- בערך כוס מים
אופן ההכנה
- מטגנים את מחית הבצל עם התבלינים עד להשחמה או קרמול.
- מוסיפים את הקמחים של הקמח ואת המים ומערבבים למרקם שמזכיר קניידלך דחוסים-אבל-רכים, ולא נוזליים. במידת האפשר – אל תוותרו על שילוב הקמחים, זה תורם לטקסטורה. הקמח הרגיל מדביק נפלא, פירורי הלחם נותנים את המרקם המעניין.
- יוצאים צורות:
- אפשרות אחת היא של נחשים מגולגלים בתוך עצמם כמו האות פ’
- אפשרות שניה היא קציצות שמנמנות (גדולות או קטנות תלוי בהעדפה שלכם).
- מקפיאים ללילה לפחות (אם אין ברירה, אפשר להסתפק בכמה שעות).
- לא לוותר על ההקפאה, אחרת הקישקע יתפרק בתוך הצ’ולנט, כל העבודה שלכם תרד לטמיון ולא יהיה לכם קישקע ותחוו עצב במקום עונג.
- מכניסים את הקישקעים קפואים לתוך הצ’ולנט ומבשלים בתוכו, בלי שקית ובלי כלום, כדי שקיבל את הטעמים של הצ’ולנט ולא יצא אנמי.
- אוכלים, מעמיסים עוד כף ומתענגים על הגעשמאק.
ועוד מילה להייטרים שיש להם טענות על צ'ולנט צמחוני וקישקע פרווה
א. צ’ולנו הוא יותר מאוכל. הוא תרבות ומערכת חוקים.
יש צ’ולנט של ליל שישי שיוצאים אליו החבר’ה, יש “צ’ולנט זה מאכל של גברים/רווקים” ויש בדיחות על צ’ולנט וחילוקים בין צ’ולנט לחמין והכל כולל תילי-תילים של תורה ומצוות, חוקים ומשפטים.
יש משהו יפה במסורת ובלעשות מה שרוצים איתה. הסבירו לי את זה יפה פעם, ואני לא זוכרת מי:
ילד רוצה לשחק כדורגל, אבל אמא השאירה לו פתק וכתבה שהוא צריך להישאר בבית ולעשות שיעורים. הוא יכול להתעלם ולשחק כדורגל (אבל אמא אמרה), הוא יכול להישאר בבית ולעשות שיעורים (אבל כאֵב הלב…) והוא יכול לדרוש את הפתק הקצר והלקוני של אמא בדרכים יצירתיות, כך שמ”חמוד, תישאר בבית ובבקשה תסיים את השיעורים עד שאני חוזרת” יצא “אתה יכול לצאת לשחק כדורגל”.
ב. אתם לא חייבים לאכול.
