החורף – מתחילתו ועד סופו – הוא זמן טוב להתחיל לגדל פטריות בבית. פטריות לא צריכות הרבה מקום לגדול – דלי 18 ליטר יספיק. ומזג האוויר המתקרר הוא מה שגורם להן לצאת.
כבר כמה חורפים שאני מגדלת בבית פטריות מאכל. הפטריות האלו נקראות פטריות צדף, או פטריות אויסטר. לצרכנים משווקים אותם תחת השם "פטריות יער". למה? כי זה נשמע טוב שיווקית.
פטריות אויסטר הן משפחה של פטריות שמגיעות בשלל צבעים – הנפוצים הם חומות, כחולות, ורודות וצהובות. היתרון שלהן הוא שמכל הפטריות – הן הכי קלות ונוחות לגידול בבית, גם למתחילים. הן פחות רגישות, בניגוד לשמפיניון הן פחות צריכות קומפוסט ולגדל אותן לא מסריח. הן גדלות על שלל מצעים. לצד מצעים קלאסיים אני גידלתי אותן על קפה, על נסורת מחנות חיות וגם על חולצות ישנות.
וגם הן טעימות.
יש המון סוגים של פטריות אויסטר. בחורף אני הולכת על החומות הרגילות, ולפעמים על הכחולות. אני גרה בירושלים, מקום שהוא יותר קר מרוב הארץ, אז אני צריכה משהו שיותר עמיד לקור. אנשים שגרים במקומות חמים יותר כמו מישור החוף יכולים לגדל מגוון גדול יותר של זנים.
מצד שני, באביב אני יכולה לגדל אויסטר ורודות מה שבמישור החוף יכול להיות חם מדי.
מי שלא רוצה להתחיל מכל הציוד וההתעסקות יכול להתחיל מגידול ערכה ביתית. חיפוש בגוגל "ערכה לגידול פטריות" יוביל אתכם לכמה מוכרים, וזה אפילו יותר קל.
למי שרוצים לגדל בבית אני מציעה להתחיל מחומות. אם אתם רוצים לגוון – תתייעצו עם מי שמוכר את המזרע. כמה מילים על מזרע לפני שנתחיל: כדי לגדל פטריות לא צריך להתחיל לאסוף נבגים, וגם לגדל על צלחות פטרי זה למתקדמים. בשביל להתחיל, הציוד הכי יוצא דופן שאתם צריכים לקנות הוא מזרע. המזרע הוא הבסיס שלנו, המקבילה הפטרייתית לזרעים של צמח. זה דגן שכבר הונגע בפטריה. המזרע הוא מה שיעזור לנו להדביק בפטרייה את יתר מצע הגידול – ובסוף גם יצאו מזה פטריות.
בונוס: גידול פטריות בבית זאת פעילות שכיף מאוד לעשות עם ילדים.
מצרכים לדלי 18 ליטר
- קילו מזרע פטריות אויסטר. הספקים שלי מתחלפים כל עונה, ולא יצא לי לקנות שלוש פעמים מאותו ספק. גם פה – חיפוש גוגל יביא אתכם לספקים. למרבית הספקים לוקח כשבועיים להביא את המזרע, אז תתארגנו מבעוד מועד. את המזרע שומרים במקרר, אבל כדאי שהכל יהיה מוכן כשיגיע.
- מצע גידול: כאמור פטריות אויסטר הן חזקות ויכולות לגדול על הרבה מצעים. יש שלושה מצעים פופולריים:
- כופתאות קש שיצא לי לקנות מספקים שמוכרים גם פטריות, ואפשר להזמין אונליין מחו"ל
- קש/חציר שזה טוב אם יש לכם כיוון במושב.
- מסטר'ז מיקס: זה מה שאני הזמנתי הפעם: שק של 4.5 קילו (10 פאונד) מסטרז מיקס מאמזון. (עדכון: ראיתי שהם לא שולחים יותר לארץ. בפעם הבאה שמזמינה מחו"ל, אנסה את זה) זה 50% עץ אלון, 50% קליפות סויה. (עדכון: הכמות גבולית למילוי שני דליים. קצת נמוכה מדי. עוד קילו היה עוזר…) בארץ אפשר להשיג במיקוטופיה בשקיות של 2 קילו. לדלי אחד צריך בערך 3 קילו.
אופציה נוספת היא לקנות קליפות סויה בנפרד וכופתאות אלון בנפרד. הבעיה שאין יצרן שמתעסק עם שניהם, והכמויות גדולות – החל מ-10 קילו לאחד או 20 קילו לשני. - נסורת מחנות חיות: המצע העיקרי שיצא לי לעבוד איתו. הוא לא קלאסי אבל הוא מאוד זמין לאנשים שגרים בעיר ואין להם זמן לחכות שיגיע משלוח מאמזון, וגם עולים פחות: נסורת מחנות חיות. שקית של 15 ליטר מספיקה ומשאירה קצת עודף.
- דלי 18 ליטר דלי טחינה או חמוצים, שאפשר לקחת או לקנות במחיר סמלי מחומוסייה. בכל פעם שמבקשת, בחומוסייה שמחים לתת לי.
- מיכל להשריית המצע: לי יש מיכל מוגזם של 100 ליטר שקניתי בחנות סטוק. בדיעבד הייתי קונה 50 ליטר וזה היה די והותר. לדלי אחד בודד דלי ספונג'ה נקי הוא טוב דיו.
- אלכוהול לחיטוי (קונים בבית מרקחת)
- צמר גפן (קונים בבית מרקחת)
- מיקרופור (קונים בבית מרקחת)
ערב לפני: מכינים את מה שצריך
מאחסנים את המזרע
שמים את המזרע במקרר. תוציאו אותו לפני העבודה.
מכינים את הדליים
מחוררים את הדליים
מחוררים את הדליים עם מקדחה או מברגה, עם הראש הכי גדול שיש לכם. קלאסטרים גדולים ויפיפיים של פטריות יכולים לצאת מחורים קטנים, אז אל תדאגו. ההמלצות הן חורים בגודל של מטבע שקל, אבל אצלי זה בערך חצי מהגודל הזה. החורים בדליים שלי בערך בגודל של ציפורן הזרת שלי, אולי קצת פחות. ויש לי יד קטנה גם יחסית לאישה. אז באמת אל תדאגו.
אני מחוררת שני חורים גם בתחתית. פטריות יוצאות משם וזה גם מאפשר ניקוז של המים אם הגזמתי עם כמות המים בהשריה.
מנקים את הדליים
כדאי לקדוח בדלי נקי. לנקות מהטחינה זה לא כיף, אבל עושים את זה רק פעם אחת.
אם אתם של שנה שעברה ניקיתם אותם לפני אחסון – הכי טוב.
לפני המילוי צריך לקרצף עם מים חמימים וסבון מאבק וגם מחיידקים ומפטריות שיתחרו עם הפטריות שלכם על השטח.
משרים את המצע במים רותחים
משרים את מצע הגידול במים רותחים. המים אמורים להיות עוד שלב בחיטוי של המצע ולהרוג עוד מתחרים פוטנציאליים. הרי כשאנחנו מכינים מצע גידול שאידאלי לפטריות שלנו, יש עוד כמה פטריות שזה יהיה עבורם מצע טוב. אנחנו רוצים לתת לפטריות שלנו יתרון תחרותי.
אם עובדים עם כופתאות קש/מסטרז מיקס, הפרופורציות המומלצות הן בערך 1.4 חלקים מים לכל 1 חלק מצע. אני לא ממש מקפידה, ועובדת לפי העין.
בנסורת או בקש, המים צריכים צריך לכסות הכל. אני למדתי שהמצע צריך להיות רטוב, אבל לא נוטף מים בהגזמה.
את המצע משרים כמה שעות. שיתנפח יפה ואז שהכל מספיק יתקרר שאפשר יהיה לגעת בזה. בין ארבע שעות ללילה זה טוב.
אם אתם חוששים שאולי הגזמתם בכמות המים – לפני שמכניסים לדלי סוחטים את המצע טוב, וגם המים העודפים יתנקזו דרך החורים בתחתית הדליים.
ביום העבודה עצמו:
הכנת הדליים עם הפטריות היא פעילות שכיף לעשות עם ילדים. בניגוד ללנקות או להתעסק עם מים רותחים, יש פה פעולות פשוטות וידידותיות.
מחטאים את הדליים
עם צמר גפן ספוג באלכוהול, מנקים את הדליים. המטרה: לוודא שחברים סוררים ששרדו את הנקיון של אתמול – לא יתחרו בפטריות שלנו.
שוברים את המזרע
המזרע מגיע כ"לבנה" אחת. עוד לפני שפותחים את השקית, שוברים, או "מפוררים" את הלבנה עם הידיים. המזרע מגיע בשקית סגורה והוא די רך, אז זה נורא פשוט. אפשר לשבור אותו באמצעות זריקה על הרצפה כמה פעמים, או כמה מכות פטיש עדינות, ומשם להמשיך עם הידיים. וכל עוד השקית סגורה – זה גם לא מתפזר.
🧒 אפשר לתת לילדים לעשות את זה.
מכינים לזניה
שוטפים ידיים טוב טוב במים וסבון ואז מעבירים מהמצע לדלי, בערך שליש גובה ואז מוסיפים שכבת מזרע. ואז שוב שליש ומזרע ומסיימים בשליש מצע. בקיצור: מצע-מזרע-מצע-מזרע-מצע. כדאי לסחוט טוב את המזרע מעודפי מים לפני שמכניסים אותו לדלי.
🧒 גם פה: אפשר לתת לילדים לעשות את זה.
- הגובה אמור להיות כמעט עד סוף הדלי.
- כמה מזרע? כלל האצבע הוא שרק 10% מהתכולה אמורה להיות המזרע.
אם אתם מגדלים יותר מזן פטריות, כדאי לכתוב על הקופסה מה יש בפנים ואת התאריך. זה מקל על מעקב.
סותמים את החורים בדלי עם מיקרופור
את החורים שקדחנו בדלי זה הזמן לסתום עם מיקרופור. כשהפטריות יצאו, הן יתלשו את המיקרופור לבד. המיקרופור נועד למנוע ממזיקים להיכנס פנימה – חרקים או נבגים אחרים שמסתובבים באוויר. פעם זבובונים רעבים הרסו לי עבודה שלא היתה מכוסה במיקרופור. מאז למדתי: מיקרופור חובה.
🧒 אני חותכת את המיקרופור, הילדות מדביקות. אפשר גם לתת לילדים לחתוך אם הם בגיל.
שמים את הדליים במקום חשוך לשלושה שבועות
התקופה הזאת נקראת אינקובציה. בזמן הזה הפטריות משתלטות על המצע ומתחילות לגדל את תפטיר, ה"שורשים" של הפטרייה. אם אין מקום חשוך, עובדים עם מה שיש. הכי חשוך שאתם יכולים לספק.
לא אמורים לפתוח, אבל אפשר להציץ ולראות שאכן המצע הולך ונהיה לבן. צבעים אחרים – ירוק, כחול – הם עובשים בעייתיים וכדאי לזרוק ולהתחיל מחדש.
אחרי שלושה שבועות מוציאים את הדליים החוצה שיתנו פרי
הדליים צריכים מקום מאוורר, ובצל. שמש ישירה מזיקה לפטריות.
מרפסת זה טוב, חצר, גג. כשגרנו בירוחם גידלנו אותם בתוך המחסן בחצר. אם יש לכם יותר מדלי אחד, אפשר להעמיד את הדליים אותם אחד על השני. האור ושינויי הטמפרטורה מאותתים לפטרייה להם שהגיע הזמן לתת פרי. והפרי – היא הפטריות.
משפריצים עליהם מים בשפריצר פעם-פעמיים ביום
גם לחות חשובה לצמחים. אם אתם גרים במישור החוף – ראו את הנושא כסגור. ככה או ככה, להשפריץ עם שפריצר זה גם טוב, או עם מצב mist בצינור מים.
אם שכחתם להשפריץ מים, זה לא נורא.
הוצאת פטריות
אחרי כשבוע אתם אמורים לראות התחלה של צבירי פטריות מציצים מהחורים. אם זה לא לוקח שבוע, תמתינו בסבלנות. פטריות צריכות אוויר וקרירות. אולי מזג האוויר לא קר מספיק, אולי אין מספיק אוויר. אם הכל נראה לכם בסדר – תמתינו.
מרגע שהתחילו לצאת ראשי פטריה לוקחים כארבעה ימים עד שיש פטריות שאפשר לקטוף.
קטיף
את הפטריות קוצרים כשהראש שלהן ישר ושולי הפטרייה עוד לא נוטים למעלה או למטה. אם השוליים מתחילים להתעקל כמו שמלה של רקדנית פלמנקו – קצת איחרתם את המועד. עדיין טעים, אבל מאוחר.
