כשנכנסנו לדירה, המארח אמר שהאזור נקרא גם The LGBTQ+ quarter (הרובע הלהט"בי) כי הוא ידידותי. הוא ממוקם באזור תיירותי אבל לא מגעיל כמו סנטוריני (שומר נפשו ירחק מפירה הבירה) אלא נוח כשהרבה דברים נגישים.
תכלס? תכלס תכלס? עם יד על הלב? חוץ ממסעדה מקסיקנית אחת שהיתה ממש נפילה, כל מקום שנחתנו בו היה טעים. אני לא מציעה לנסוע במיוחד לשום מקום, אבל אם אתם באזור – אלה כמה מקומות ששווים קפיצה.
אישמפלה – אחלה מקום לישון בו
ישנו בשכונה שנקרארת אישמפלה (Eixample). קרובה להרבה דברים (אני הלכתי ברגל לכל מקום חוץ מלרודי שכתבתי עליו בסוף הפוסט), נגישה מאוד תחבורתית (חמי וחמותי לקחו תחב"צ באופן תדיר) ותיירותית אבל לא באופן מגעיל.
אנחנו ישנו בדירה הזאת.
Pintoxo bar
שתי דקות הליכה מהמקום בו ישנו, היה סניף של לידל ומעליו שוק. ובשוק היתה את המסעדה הזאת. זה יותר בר ממסעדה, ליטרלי בר, כולל מטבח פתוח.
בכלל הקונספט הזה של מסעדת בר נפוץ שם, ומוצלח מאוד.
מסעדות שוק זה תמיד טוב, והחברה הזאת לא איכזבה. אני לקחתי מנה של פטריות מורל (שנפוצות במטבח בברצלונה, מסתבר ונקראות גם "גמצוצים") שהיתה קצת כבדה אבל מוצלחת; לידי לקחו סלט שעועית עם תמנון שהוציאה קולות הנאה. בעל הבית שאל מאיפה אנחנו וכשאמרנו שאנחנו מישראל הוא אמר שהמנה של גרגרי חומוס עם חזיר פופולרית מאוד אצל ישראלים.
הכל טרי וטעים לאללה. אם אתם באזור ורעבים – תנו קפיצה.
הרובע הגותי והעיר העתיקה
L'Alcoba Azul – Tapes
קפצנו לרובע הגותי שהיה מרחק הליכה. אחרי סיור במוזיאון הארכאולוגיה (ברצלונה התחילה בתור כפר קטן ומשעמם בפאתי האימפריה הרומית) צריך לאכול.
במיקום שבו הכל נחשד כמלכודת תיירים, ל'אלקובה אזול היתה הפתעה נעימה מאוד. היא אפילו ברחוב שאי אפשר להתבלבל ביהדותו – שלמה בן אדרת (Salomo ben Adret).
בפנים המקום חשוך וקצת צפוף וזה המינוס היחיד שלו, אבל אפשר לשבת בחוץ ובשעות הצהריים ביום חול כשאין הרבה תיירים – זה אחלה מקום.
גם האוכל טעים מאוד, כולל שלל מנות עם דג נא וכבוש, ומנת זעלוק(!) שלא דומה לזעלוק שאני מכירה מהארץ, אבל מבוססת חצילים בכל מקרה.
גם אם זה לא היה בלב מקום מתוייר – זאת היתה מסעדה מצוינת.
Caelum – פטיסרי
קינוח אכלנו במקום אחר. קאלקום פטיסרי שימחה אותנו מאוד.
קודם כל יפה שם לאללה. אחר כך – הכל טעים. אני הזמנתי עוגת דלעת. עידן הזמין עוגת תפוחים שהגיעה עם תחתית פריכה שכללה גם שוקולד. היה גם טירמיסו שההורים של עידן נשבעו בשמו ועוד עוגה מפוארת.
המקום שקט, מעוצב כמו חנות מתנות לבית אבל יש שם בעיקר אוכל (יין, שוקולד וכו'). כשביקשתי מים – קיבלתי אותם בגביע הכי מפואר ששתיתי ממנו.
ראמן – Shifu
למה לאכול יפני בספרד אם אתם יכולים לאכול ספרדי? שאלה טובה. לפעמים מתחשק. אז אם מתחשק – ראמן שיפו הוא בחירה טובה. ראמן שיפו היא רשת יפנית עם כמה סניפים ברחבי ספרד. גם בברצלונה עצמה יש יותר מסניף אחד.
בתור צמחונית, קשה לי למצוא בארץ ראמן שמכבד אותי. רוב המסעדות מטביעות את הציר במירין כי מבחינתם "מתוק" זה תחליף ל"טעים".
הראמנים שלהם מכבדים אותי בתור צמחונית, עם ציר טעים, אטריות ממש ממש מוצלחות (יותר טובות ממה שמוצאים בארץ, לצערי) וזה טעים ועובד מוש.
אצל השף רודי – ההיילייט הקולינרי שלנו בברצלונה
רודי הוא שף אוסטרי שחי בברצלונה עם אשתו והילדים. בכל טיול אני מאוד אוהבת לשבת אצל אנשים דרך Eatwith ועד כה זה תמיד הוכיח את עצמו. באיסטנבול היו לנו את ג'נסו וקושאר, בסורנטו את פיונה וברברה שיומיים אח"כ חזרנו אליהן לסדנת בישול ושקיבלתי מהן מלא מתכונים פצצה.
בברצלונה קיויתי להיכנס לבית של חבוב, לדבר באופן בלתי אמצעי איתו ועם המשפחה ולקבל מתכונים. במקום זה, קיבלנו ארוחת עלית של תשע מנות שהיתה שונה מאוד מהחווייה הפמיליארית שבניתי עליה – אבל בחיים (32 שנה על הכדור נכון לרגע כתיבת שורות אלה, ופודי לא קטנה מאז שיש לי תודעה) לא אכלתי דברים כאלה ואני לא יודעת מתי אוכל שוב.
בחלל שלו הוא עושה ארוחות שף פרטיות מטורפות. ספרד, ונצואלה (המולדת של אשתו) וקצת אוסטריה נפגשים ביחד לעשות שמח בפה.
הוא אמנם שף עם תשומת לב לפרטים שעוד לא ראיתי, וחובב בישול מולקולרי, אבל המקום מעוצב בצ'יל גמור והכל מאוד פמיליארי. אז זה מעולה לישראלים שאוהבים אוכל טוב אבל אין להם כוח להתפלצנויות.
ידידותי לצמחונים, בטוחה שגם לטבעונים זה יהיה אם תבקשו.
אם הבישול העילי לא לטעמכם או המחיר מעבר לתקציב, בסופי שבוע המקום הוא מסעדה דרום אמריקאית.
