בית חנינא היא שכונה היפסטרית. יש שם כמות מפוארת של חנויות ובתי אוכל. אם אתם מדמיינים כפר ערבי – זה לא זה. זאת שכונה עירונית בתוך העיר הגדולה בישראל. אם אתם מגיעים לאזור
היא נמצאת קצת אחרי הגבעה הצרפתית, השכונה היהודית הכי צפונית של ירושלים, שבה יושב הר הצופים. אפשר להגיע אליה עם הרכבת הקלה (תחנת בית חנינא) או בנסיעה ברכב, ואפילו בעיות החניה לא חמורות כמו ביתר ירושלים.
היא נמצאת אחרי שכונת שועפט (לא לבלבל עם מחנה הפליטים שועפט. שני מקומות שונים). זאת שכונה עירונית טרנדית מאוד (חברה שלי עמית, שלקחה אותנו לשם, קראה לה "היפסטרית"), עם אוכלוסיה משכילה. הנשים נוהגות, הרבה אנשים מבינים עברית (חלקם גם מדברים בנוחות). בונוס: אפשר לראות ברחובות ילדים בתלבושות של בית הספר הקתולי – אחד לבנים ואחד לבנות. וזה נראה בול כמו שאתם מדמיינים את זה.
ארבעה דברים שכדאי לדעת כשהולכים לאכול בבית חנינא:
- אין כניסה לגברים: בהרבה מקומות גבר יכול להיכנס רק באחד משני מצבים: לבד או עם אישה. שני גברים לא יכולים להיכנס, מחשש שיפתחו שם פרלמנט. אני לא יודעת אם הבעיה בפרלמנט היא שיושבים שעות ומזמינים מעט, שזה הופך את המקום לא נעים לנשים ומשפחות – או שאולי שניהם.
- מזומן: לא בכל מקום מקבלים אשראי. כדי לקנות שם כדאי להצטייד במזומן.
- כתובות: יש נקודות ציון לווייז, אבל הם לא חזקים מאוד בכתובות. חפשו הוראות ניווט לווייז ותתמצאו בהתאם. כל ההמלצות שלי הן על אותו ציר של רחוב "דרך בית חנינא". זה הרחוב הראשי ואפשר ללכת בקו ישר ולהגיע אליהן.
- שפה: בהרבה מקומות התפריטים הם בערבית ובאנגלית. אין עברית. אלו לא מסעדות
אלו שלוש תחנות לסיור קולינרי עצמאי בבית חנינא. מן הסתם יש עוד מקומות לאכול בהם וסביר שכל מקום שתנחתו בו יהיה טעים, ובכל זאת, כמה פנינים שמצאתי:
רטרו
רטרו היא מסעדה עם אוכל טוב במחירים הרבה יותר זולים ממסעדות יהודיות. ויש להם גם תפריט באנגלית.
אין פה "חווייה ערבית אותנטית" אם את זה אתם מחפשים. יותר משזה דומה למסעדה ערבית, זה דומה לנאפיס או לרשת קינג ג'ורג'. יש פה סלטים (הזמנו סלט פטוש וסלט חלומי), יש פה פהיטה (טאקו, פלפלים, אורז), מנות בשר, פסטה ועוד. המקום גדול ונקי, יש שם בשר, סלטים וכל מני פחמימות.
להגעה שימו "רטרו בית חנינא" בגוגל מפות או בווייז.
ממתקים באל דמסקאי
התגעגעתי לקינוחים באיסטנבול. כאן יש מלא סוגים של ממתקים שאני לא בטוחה אם לקרוא להם ערביים או ים תיכוניים, כולל בקלאוות וכנאפה מסוגים שלא ראיתי אף פעם. יש בה גם טונות של דברים בטעם פיסטוק (כל הירוקים).
הצלחת העליונה היא סוג של כנאפה קרה (כלומר בטמפרטורת החדר) והפוכה. החלק העליון שלה מגבינה והחלק התחתון שלה הוא סולת.
והמחירים? הזיה כמה שהם נמוכים.
מתוקים יפניים באנקל אוסקה
חובבי אוכל יפני? קודם מוזמנים לקפוץ ל"רעיונות לארוחת בוקר יפנית". אחר כך – מוזמנים לבקר ב-Uncle Osaka.
את המקום הקים בנקאי לשעבר שעבד בעיר אוסקה שביפן. הוא היה מכין קינוחים יפניים למשפחה שלו (האחיינים שלו כינו אותו "הדוד מאוסקה", ומכאן השם). בקורונה הוא עזב את הבנקאות ועבר לקינוחים.
זאת רשת עם סניפים במדינות ערביות כמו דובאי וירדן, וגם בארה"ב. במקום לפתוח סניפים חדשים ולהתרחב באותה מדינה, הרשת פותחת סניפים במדינות שונות.
גאוותו של המקום על עוגות הגבינה היפניות. עוגת גבינה יפנית היא עוגה עם מרקם שונה לגמרי מעוגת הגבינה שאחנו רגילים אליה. היא עוגה גבוהה, מוקצפת ומלאת בועות. את העוגה הם מגישים במקום עם קרמים אחרים עליה.
אני טעמתי את עוגת הגבינה עם הפיסטוק. הציפוי היה סמיך ועשיר, מהדברים שהיה קשה להפסיק לאכול. בטעם זיהיתי פיסטוק (קשה לפספס), טחינה ומסטיקא. זה נגמר לפני שהספקתי לצלם אז הנה תמונה מהזדמנות אחרת:
אם אתם רעבים – תאכלו קודם במקום אחר. במקום הזה יש אך ורק מתוקים.
עוד דבר שאכלתי שם היה מוצ'י: זה קינוח בצק אורז דביק שבתוכו מילוי, במקרה הזה גלידה. המוצ'י שאפשר לקנות בארץ ומשווק על ידי ווילי-פוד הוא פשוט לא טעים. אז אם טעמתם אותו והחלטתם שאתם לא אוהבים מוצ'י – נסו שנית. אם אתם חובבי מוצ'י, יש פה מאמר שלם על איפה מוצאים מוצ'י בארץ.
לצערי הגלידה היתה חיוורת ואם הם היו יהודים הייתי מנחשת שהיא שהיא פרווה. המוצלחת מביניהן היתה גלידת הפיסטוק, שגם בה היה טעם של מסטיקה. הציפוי, המוצ'י, היה דק מדי. הייתי שמחה למשהו יותר עבה ומשמעותי, בטח כשהמילוי לא משהו.
החנות ליד
משמאל לאנקל אוסקה יש חנות גדולה שאי אפשר להתעלם ממנה.
יש בה את קיר הגומים הכי יפה שראיתי אי פעם, אבל יש בה גם פינת דברים שווים בלי סוכר, תבלינים, פיצוחים ועוד ובמקרר הגלידות תמצאו דברים שלא קיימים בסופר הקרוב למקום מגוריכם.
כדאי להיכנס, להתלהב ולהצטייד.
